אף אחד לא יכול לחשוד בי שאני שונאת נשים: א. אני אישה. ב. כמה מחברותיי הטובות ביותר הן נשים ג. אמא שלי, שאותה אני אוהבת, היא אישה ד. יש לי קרובות משפחה שהן נשים שאותן אני אוהבת. ה. קידמתי נשים כשהייתי בעמדות מפתח, אף פעם לא כאפליה מתקנת, תמיד על בסיס נתונים אוביקטיביים. כשהן היו הכי טובות – הן קודמו.
כל זה, לצורך גילוי נאות, לפני שהמגדירות עצמן "פמיניסטיות", מתנפלות עליי.
כשהחלה פרשת קצב, עשיתי ככל יכולתי, כדי שהמניאק הזה יובא למשפט. שימשתי יועצת תקשורת לקמפיין ולהפגנה הגדולה נגדו. הבאתי את אחד הבנים שלי שצייר לטובת העניין שלט "קצב לכלא". עמדנו שם בתוך ההמון במשך שעות, עד שכמעט נפלנו מעייפות. הפגנו נוכחות ומחאה. צעקנו עם יתר המפגינים במלוא גרוננו. קצב בעיני שרץ. מצטערת. אלה מילים חזקות – כך אני חושבת. ושלא יגידו לי סוביודיצה. האיש הזה היה מלוכלך שנים. זה לא התחיל בבית הנשיא. הבטתי בו והוא גם נראה כזה. דוחה. לא נראה לי שהמתלוננות קפצו למיטה איתו מרצון חופשי. בטח לא נשים צעירות ויפות שכל פשען שהן היו נתונות למרותו בעבודה. מי שלא הוציא לאור את עלילותיו הרבה לפני התלונות הרשמיות נגדו – הם עיתונאים – שניים מהם בכירים, שהודו בכך אילנה דין ושלום ירושלמי. ידעו ולא חקרו. ידעו ושתקו. סוג של מעילה בתפקיד.
לא חד משמעי
עכשיו יש לנו סיפור אחר. הוא לא כל כך ברור מאליו. אני לא רוצה מיד להגיד שהנשים פה מנוצלות ומסכנות. אני מביטה באיש. פנים עזות. גבריות ונאות. חתיך. ברור לי שנשים שחוזרו כל ידו לא מיהרו להגיד לו לא. אני עוד אגע בכל הפרשה הזו. גם בענייני המוסר והמוסרניות של "קדושת הנישואים" וההבדל בין מין ואלימות ו"כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" ובעיקר, באיזה שלב של המפגש האינטימי את אומרת "לא" וגם בעניין התפקיד הבכיר והסמכות של אלה המתלוננים נגדם לאחרונה. בכל זה אגע. פרשה לא פשוטה בעיני. מורכבת.
לפני שאתייחס לפרשה במשטרה שהפכה את כל העיתונים לטבלואידים צהובים, להלן סיפור שהגיע אלי מגבר שאמין עליי:
ידיד שלי. מכירה אותו הרבה שנים, עובד בעולם הפרסום. עבדה איתו דוגמנית והיתה שם חיבה הדדית. לא סקס אבל כן טפיחה על השכם ואולי חיבוק. יום אחד הוא פיטר אותה. זמן קצר לאחר מכן היא פנתה למשטרה עם תלונה על הטרדה מינית. האיש נשוי ואב לשלושה ילדים. עכשיו חייו סובבים סביב המשפט. הוא כבר הוציא מכספו האישי עשרות אלפי שקלים על יעוץ וייצוג משפט וזו רק ההתחלה. בחקירה המשטרתית הראשונה כשהוא עוד היה בהלם מוחלט ולא ידע מה נחת עליו, התייחסו אליו כמו לפושע. לא איפשרו לו זמן להביא עורך דין והוא אמר דברים שעלולים לשמש נגדו בבית המשפט. סתר את עצמו. התבלבל. בקיצור – בן אדם בלחץ.
נקודות למחשבה
נחזור לשערוריית המשטרה. אסתפק בנקודות שמעלות מחשבות
1. הטיימינג של התלונות
2. העובדה שלפחות באחת מהתלונות היה פה סיפור של אורגיה מרצון בבית מלון. אז לקחו כמה ג'ויינטים ואולי אלכוהול ואחר כך היא מתלוננת – נו באמת
3. האיש הזה – לא הוכחה אשמתו. שופכים את דמו בתקשורת ביג טיים. כל חיי המין שלו מרוחים שם בעיתון. ובוא נגיד בזהירות: אם בסופו של דבר יתברר שלא מדובר באונס או הטרדה – לא נראה לי שהוא הראשון שעושה סקס מחוץ לנישואים. שהעיתונאים יבדקו את עצמם..
4. כשגבר ואישה נמצאים במצב אינטימי ומתישהו במהלך הסקס היא מתחרטת ואומרת "לא" – האם זה אונס? אני בכלל לא בטוחה. בעיקר כשהלהט מגיעה לרתיחה.
5. ניצול סמכות זו בעייה קשה. אבל בחיים, כמו בחיים, אנשים מתאהבים ונמשכים גם למי שהם עובדים איתו או תחתיו. הכי נכון לוותר על הרומאן או שאחד מהשניים ילך לעבוד במקום אחר.
6. הבעיה הקשה ביותר במצבים כאלה, היא כשאדם מקיים יחסים אינטימים עם מישהי שיש לו מרות עליה בעבודה, או בכלל, אדם בעמדה רגישה כמו מנהיג או מישהו שיושב על סודות מדינה שמקיים יחסים עם מישהי מחוץ לכותלי נישואיו ועל אחת כמה וכמה אם מישהי הכפופה לו (זו, אגב, יכולה גם להיות באותה מידה אישה בכירה שמקיימת יחסים כאלה עם גבר שמתחתיה בהיררכיה) – אם יש לאנשים אלה עמדה רגישה הם נעשים סחיטים. זו הבעייה. נשיא ארצות הברית ביל קלינטון, שעשה סקס עם מוניקה לוינסקי מתוך הסכמה של שני הצדדים – להבנתי ועל פי ערכיי – אין בעיה עם זה, למעט שני עניינים – א. הוא היה בעל הסמכות והמרות ויש פה סכנה שהוא ינצל את זה ב. וזה הכי מסוכן: זה מותיר אותו חשוף לסחיטה ובתור מי שמנהל את המעצמה החזקה בעולם ומי שיושב על הכפתור לגרעין שיכול להשמיד את העולם – זו בהחלט בעייה.
אין לי מושג מה באמת קרה פה במשטרה. גם חתיכים ויפים יכולים להיות אנסים אכזריים. הסיפור הראשון מאוד מוזר ובית המשפט ייקבע. לגבי הסיפור השני – הסיפור של א', ייתכן והיה שם אונס או הטרדה. אם אמנם כן, יש ללכת איתו חשבון עד הסוף. אבל בינתיים חשוב להבין, שכרגע אנחנו לא יודעים. ואם אנחנו לא יודעים, אז התקשורת חייבת להתרסן ולא להרוס ככה אנשים לפני שהוכחה אשמתם, חוץ מזה, הגיע הזמן שנשים מתלוננות לא יתביישו ויסתירו את הפנים וידברו למצלמות ולא ייפחדו – זו הפגנת כוח אמיתית. אין מה להתבייש. אם הוא פשע – שהוא יתבייש ואם הוא לא פשע והיא מתלוננת סתם – שהיא תתבייש..נכון שיש נשים עם ילדים ובני זוג ומשפחות ויש רגישויות אבל הילדים ממילא יודעים בסופו של דבר, כך גם כל האנשים שקרובים למתלוננת. בזמן כתיבת שורות אלה א' אמנם הזדהתה: אורלי אינס. אני מברכת אותה על כך. כן ירבו כמוה. זה בדיוק מה שמוסיף אמינות לתלונה. נראה לאן תתפתח הפרשה המוזרה הזו.
