אוי, אמזלג שלי

״אמזלג״ הוא מראה למרדף המעייף שלנו להיות שייך

IMG_6320

 

בתמונה: ארוחת צהריים משתכנזת, ערוכה על שולחן מרוקאי יציב.

 

אם הוא לא היה כל כך רגיש הייתי מתאהבת בו: גבר פגיע אך חזק, אינטלגנט ולא מפחד מ״כפרה עליך״ מידי פעם.

או שכן?

הספר ״אמזלג״ של יוסי סוכרי הוא ספר על מרדף מהסוג הנלוז שכולנו חוטאים בו: המרדף להיות שייך.   הקריאה עצמה קולחת, מאידך התובנות שעולות מההתבוננות על החברה הישראלית ועל עצמנו מעייפות. ממש כמו המרדף שילדים עושים בהפסקה בבית הספר כדי להיות שייכים לחבורת המקובלים, כך עושה הגבר המרוקאי-לובי-ישראלי אל ליבם של כולם. המרדף להיות שייך למשפחה המרוקאית השורשית, אבל גם לשכניו, חבורת ההיפסטרים התל אביביים. המרדף להיות שייך לחברה הישראלית, גם הפריפריאלית וגם המיינסטרימית. המרדף להיות שייך לזוגות המונוגמים ההטרוסקסואליים עם בית, שני ילדים כלב ומשכנתא. המרדף להיות מאושר.  המרדף להחשב אינטלקטואל. המרדף להיות בריא. המרדף להיות אבא טוב. המרדף להיות נאהב. המרדף להיות שייך למשהו. מצד אחד, הוא מציב מראה מעציבה מול החברה הישראלית שלא השכילה לאמץ פלורליזם של המגוון הייחודי שלנו במדינת מהגרים ומאידך הוא מגחיך את הגיבור במרדפו אחר הרצון להיות שייך. וגם קצת את עצמנו.

הספר נקרא בשקיקה ומאפשר חשיפה לנפשו של גבר בן 51. ספרי משבר גיל גברי היא אופנה חדשה (״הראיון האחרון״, ״חזקים ברוסיה״) ומבורכת.  בשיאו של משבר הגיל (ביום ההולדת 51, אם לדייק. ביץ׳) נושטת אותו אשתו האהובה לטובת אישה (לא ממש אהובה. זוגיות שהוזנחה, אבל השקר שהוא מספר לעצמו ומאמין לו בכל ליבו).  הנטישה שולחת אותו למסע נטול קטרזיס בעברו ועבר משפחתו.

בזכות אמזלג, הצלחתי להבין (טיפונת) איך אפשר באותו בוקר גם לשלם 2100 ש״ח על חולצה וגם להגדיל מסגרת אשראי כי הוא מצליח בקושי לשלם את המזונות ושכירות דירתו. רכישת הבגדים הממותגים ויקרים להחריד לא התחילו רק עם התובנה של אהבה עצמית, אבל ביטאו עבור הגיבור סוג של השלמה עצמית. אהבה עצמית שמתבטאת בסכום מרובע על חולצה.
הנגשת השיח על המזרחיות שלו בועטת בכור ההיתוך המדומה שאנחנו חיים בו. חוששים להודות שהשיח הנדחק על המזרחיים אינו אלא השתקה. של כל הצדדים. אקמול למזרחיים ופלסטר לאשכנזים. העובדה שמשמיעים איל גולן בגלגלצ לא רק לא תורמת למזרחיים אלא גורמת נזק, אבל זה לדיון אחר (אוי לנו אם גולן מייצג את המזרחיים). כמי שגדלה בעיירת פיתוח, למשפחות מהגרים מזרחיות כעסתי על אמזלג והרגשתי מתוסכלת. למה נדרשת תפאורה כל כך ׳אשכנזית׳ כדי שנתחבר לגיבור?  הייתי שמחה לתפאורה פחות מיינסטרימית כדי להזדהות עם הגיבור ולא לדלות אותו ממרכז תל אביב. סיפורו הנוגע ללב של עבודתו בזנות בשנות נעוריו האחרונות כדי לממן טיפולים רפואיים לאימו הוחמץ. מחד, הדמות אכן כזו שתכופף עצמה לטובת מטרה נעלה של הצלת אימו, אבל זנות? ואם כבר יש דמות גברית שעוסקת בזנות, היתכן שלא הותירה צלקות חרושות בנפשו שמתבטאות בהמשך חייו? יחסיו עם נשים? עם אימו שניצלה? הייתי שמחה לקרוא על הסוד הזה יותר.
למעט התפאורה הלא מדוייקת בעיני של העגלת דמותו של אמזלג, דווקא עם המזרחיות התמודד יפה.  אולי בשל הבוז שאני רוכשת למתהדרים בבגדים במחירים מופרזים, אהבתי במיוחד את הרושם הגדול שהשאירה הסצנה שבה מנקה אמזלג את קברי הוריו בחולצה טריקו הלבנה והיקרה של מעצב על כלשהו.

בספר שזורים פניני מילים והשפה אינה גבוהה מידי ומליצית, אך בטח לא עממית. ״השקט החדש לא כתב את הפגישה, הוא מחק אותה. הנהיר שאין בה צורך״. ״אני מתאווה לנשים כדי לפתור את מצוקותיי״. ״גופינו נבללו זה בזה, נכנסו ויצאו בלא צרימה״ כך כתב על הגברת הראשונה שאסף בבר תל אביבי ולא שב לדבר איתה אחרי שהפילה את ילדו. לא כעסתי עליו פחות כשהתעלם ממנה ברעם, אך התענגתי על הזכות להצצה איך עובד המוח הגברי. גם אם הוא ערוך.
לסיכום: 9.5