מפסלת החלומות

עוד בילדות ידעתי שאהיה אומנית, זאת התשוקה שלי. לא תמיד הקשבתי ללב, בחרתי במסלול "המקובל". אחרי 10 שנים ארוכות מעיזה לעשות את המהפך, פורצת גבולות ומגשימה את עצמי

דמיינו לכם ילדה רגישה, ביישנית עם דימוי עצמי נמוך, "מלאה", שונה.
נעים להכיר, זו אני.
ילדה שחולמת ללמוד לרקוד, נצמדת למסך הטלוויזיה וצופה בלי סוף במופעי בלט קלאסי. שנות ה-80, ברית המועצות, בשום חוג בלט או ריקודים לא מוכנים לקבל אותי. אימא שלי לא מתייאשת, לוקחת אותי לכל חוג אפשרי. כל הציפיות שלי נופלות כמו דומינו: אני לא עומדת ב"סטנדרט", לא מתאימה. חברות שלי נהנות בחוג בלט, ואני רק ממשיכה לחלום. מתחילה להבין שכנראה זה לא בשבילי. עומדת מהופנטת מול הטלוויזיה , צופה במופע בלט ומדמיינת איך אני מרחפת באוויר על פני הבמה כמו בלרינה. אחותי כמו תמיד עוקצת אותי: "אם תמצאי בעל ממש ממש רזה עוד יש סיכוי שיצאו לך ילדים נורמליים ולא בטטות כמוך. תוכלי לרשום אותם לחוג בלט!"

צילום: אלבום פרטי

WhatsApp Image 2019-11-14 at 00.41.49

אני מדחיקה את החלומות, מחביאה אותן עמוק בלב. עד שיום אחד רושמים אותי לחוג אומנות לילדים. ופתאום קורה קסם: אני פוגשת את עצמי, ילדה אחרת שלא הכרתי. מתאהבת בצד היצירתי שלי, מגלה את הכישרונות שלי וכמה אני באמת שווה. וואו, אני רוצה לגור בחוג הזה! לנשום עוד קצת את האווירה הקסומה של יצירה עם ריחות של צבעי גואש, לכות, דבקים. מוצאת את עצמי סוף סוף. מחכה בקוצר רוח לשיעור הבא, מדמיינת את היצירה הכי משוגעת. מתחילה להעיז ולאתגר את עצמי ואת המורה שלי. היא פוגשת אותי עם חיוך ותמיד מזכירה לי "שיש בי יכולות להגשים כל חלום!". אני מגלה את היצירתיות המטורפת והאינסופית שלי. המון רעיונות קופצים לי בראש כמו פופקורן והיצירתיות שלי פורצת החוצה בכל הזדמנות: אני עושה תסרוקות ומאפרת בנות למסיבות, ממציאה תלבושות ותפאורה להצגות. מהחוג הזה יצאתי ילדה אחרת – אמיצה יותר, בטוחה בעצמה, מעיזה.

בכיתה ו' החליטו לקיים אצלנו תחרות יופי שכבתית. כל הבנות "המקובלות" התלהבו והתחילו להתכונן. כמו סינדרלה שחלמה להגיע לנשף אני מדמיינת את עצמי על הבמה ומחליטה להשתתף. כולם מופתעים ומרימים גבה: "מה, גם את נרשמת?!". הבטן שלי מתכווצת, לא נושמת מפחד והתרגשות ולא מאמינה שאני עושה את הצעד הזה. אני על הבמה, מדקלמת שיר, מדגמנת עם השמלה שאמי תפרה בלילות וקישטתי אותה עם ורדים קטנטנים שהכנתי מבד אטלס. מגיע שלב של הריקוד. אני עוד שנייה מתעלפת על הבמה. אני לבד, מולי אולם מלא בילדים, משפחות ומורים. הוא מרגיש לי כמו אוקיינוס שעוד רגע בולע אותי, שחור ואינסופי. כל העולם מסתכל רק עליי, שקט מפחיד. מתחילה מוזיקה לטינית של "צ'ה-צ'ה", הלב שלי רוקד ואני שוכחת מהכל. פשוט חיה את ה"רגע" שחיכיתי לו כל החיים.

צילום: אלבום פרטי

WhatsApp Image 2019-11-13 at 09.27.34

וזכיתי! זכיתי במקום הראשון. למחרת באתי לבית הספר ולא היה אחד שלא דיבר על הזכייה שלי. את התחושה הזו של הניצחון על הפחדים שלי שמרתי היטב בלב כל השנים. במשך שנים ארוכות חיפשתי את עצמי, למדתי כלכלה, עבדתי בהייטק, התקדמתי כמו מטאור וכבר ראיתי את המסלול שלי: מוצלח ובטוח. דבר אחד שכחתי – להקשיב ללב. הנשמה שלי רצתה לפרוץ החוצה ולברוח מ"כלוב הזהב" של קריירה מבטיחה בהייטק. התשוקה שלי לעולם היצירה והאומנות הייתה כל כך חזקה, זרמה לי בדם והיה יותר חזקה ממני ומכל הסבר הגיוני למה לא כדאי לצאת להרפתקה כזו. היה בי רצון אובססיבי לעסוק בתחום שיגרום להרבה אנשים – ילדים ומבוגרים –  להיות מאושרים ושלמים יותר עם עצמם. האמנתי בכל לבי שלכל ילדה או אישה מגיע לפגוש את ה"מורה" שתגיד לה שהיא מסוגלת ושהמשפט על "ידיים שמאליות" בכלל לא קשור אליה.

WhatsApp Image 2019-11-14 at 10.56.23

כך נולד הרעיון של "אנושקה" שלי עם שובבה ג'ינג'ית בעלת 2 קוקיות על הלוגו. שילבתי את האהבות הכי גדולות שלי: תשוקה ליצור, לגעת בלבבות של אנשים, לעורר חדוות יצירה ולעשות את העולם הזה צבעוני ושמח יותר. עם השנים פיתחתי שיטה מיוחדת שמאפשרת לכל אחד להצליח ליצור דברים מדהימים. בכל סדנה אפילו הכי הקצרה היה לי חשוב לגרום לכל ילדה ביישנית להאמין בעצמה ולהחליף את המשפט "אני לא מצליחה!" ל-"אנסה שוב עד שאצליח!" תמיד ידעתי שאני אדם עם המון סבלנות. זוכרת הפעלה אחת ממש בתחילת דרכי, אני לבד מול  18 בנות אנרגטיות במיוחד וסבא אחד שיושב מולי, צופה מהצד עם מבט קשוח, "בוחן" אותי עם פרצוף רציני. בסוף ההפעלה (דווקא מאוד מוצלחת) הוא ניגש אליי והלב שלי נופל. "זה לא בסדר!". מפסיקה לנשום. "זה לא הגיוני שלבן אחד יש כל כך הרבה סבלנות! איך את עושה את זה?"

צילום: אלבום פרטי

IMG_9702

 צילום: אלבום פרטיWhatsApp Image 2019-11-13 at 19.34.46

שנים רבות אני מעצבת עוגות מהממות ומאתגרות, מפסלת דמויות, מובילה בתחום הפעלות בצק סוכר לימי הולדת. "אנושקה" הופכת למותג ואני מתחילה לחפש עוד הזדמנות לחדש. מתאהבת בפימו (חימר פולימרי),  חולמת לצאת לבמה בינלאומית ופותחת חנויות ב"אטסי" וב"אמזון". ממשיכה להמציא את עצמי מחדש עם קורסים וחוגים שאף אחד לא עשה עד היום. אני מסתכלת קדימה ותמיד נזכרת בילדה שעומדת על הבמה ועושה את הצד הבא שלה. השמיים הם לא הגבול.

מזמינה אתכם לעקוב אחריי:

https://www.instagram.com/annushka.polymerclayart/
https://www.facebook.com/annushka.sculptureart/
http://www.annushka.co.il/

צילום: אלבום פרטי – עיצוב בפימו (חימר פולימרי)
WhatsApp Image 2019-11-13 at 19.56.31

סרטון הדרכה – עיצוב בפימו

WhatsApp Image 2019-11-13 at 20.08.21