מכירים את האמא הזאת שנולדה לה בת עם פיגור ?
וזו שנולד לה ילד משותק? וזו שהבן שלה נפצע? ואת זו שכבר אין לה ?
אז היא לא ״מהממת״ ולא ״חזקה״ ולא ״גיבורה״ ולא שום דבר מאלה.
היא ״אמא מתמודדת״ !
כי איך אפשר להשאר "מהממת" כשקורה לך משהו נורא שכזה? ולמה שתרצי בכלל ? ואיזו גבורה יש במשהו שאפילו לא בחרת בו ? ואיך נמדדות חוזקות של אנשים ? ומה אם קורה לרגעים שאת נשברת ? איזו אמא את הופכת להיות אז ?
והימים האלה שבא לך להעיף שולחן מרוב תסכול , כשצורבים אותך רגעיי הגעגוע למה שהיה קודם לפניי ה"מבול" ? כשהאשם הנוראי מפורר את ליבך עד דק ? וכל הזמן הזה את מחפשת את הרווחים בזמן שרק יתנו לך אוויר ויאפשרו לך להיות מאוכזבת עצובה וכועסת מבלי לקשט את כל זה באיפור ונצנצים ..אבל סביבך כולם עדיין מצפים שתהממי אותם בחוזקותייך 365 ימים בשנה 24 שעות ביממה .
ואת עושה את כל מה שאת יכולה כדי להמם, באמת ! אבל גם את יודעת, שיש דברים שאחריי שהם קורים ,פשוט אי אפשר כבר לעשות ריוויינד ולחזור לקו ההתחלה וגם לא צריך ..
. וזה לא אומר שלא תהיי עדיין אמא נפלאה /בנאדם שמח /תאהבי את החיים זה רק אומר שאת לא רוצה ש״מהממת״ ״גיבורה״ ו״חזקה״ יובילו אותך באף יותר ,ושמותר לך מדיי פעם גם לבעוט , לכעוס ולצרוח ואחר כך לאסוף את עצמך לאט ,להתמודד !!!בקצב שלך , ולבחור אם לתת בוקס או לחבק את החיים .
