7 המלצות קריאה

שנת המבול   אלו לא ביקורות, רק המלצות, לכל אחד מהספרים הללו מגיע ביקורת עמוקה ויפה משלו. אבל אלו המלצות על ספרים מעניינים, כאלו ששווה לשכב עימם על הספה אחרי ארוחת חג טעימה כשמישהו כבר סידר וניקה, שהילדים החמודים והמתוקים כבר מטופלים – מישהו כבר מטפל בהם וכל מה שנותר לנו זה רק לשכב עם קוקטייל טעים ולקרוא את עצמנו לדעת.

חג שמח ושנה נהדרת(:

אני אנסטסיה/אלונה קימחי

 אני אנסטסיה

ספר הסיפורים הזה הוא משנת 1996 ולי נדמה לעיתים שרק אתמול קניתי אותו וכמה שמחתי שרכשתי לי עותק של ספר שממש התחשק לי עליו. אינני זוכרת את כל הסיפורים בו אני רק זוכרת שאהבתי אותם, אולם את הסיפור הראשון בקובץ: "סרטים" את הסיפור הזה אני זוכרת היטב. חשבתי לעצמי שמזמן מישהי לא הצליחה לתאר כל כך במדויק את התחושה הזאת של הייאוש ושל האהבה  הזאת שמסתיימת. כמה הזדהיתי עם גיבורת הסיפור, כמה ידעתי בדיוק על מה היא מדברת. יכולתי לחוש על עורי את השמיכה המרופטת, והרגשתי שהידיים שלי שורפות אחרי שהיא ניקתה את הבית כל הלילה.

הסיפור הזה מצליח לתאר בצורה כל כך מדויקת ונהדרת את השבועות האלו של סוף האהבה וסוף הזוגיות. לגמרי הזדהיתי עם הייאוש ועם התחושה הזאת של אין תכלית, ושהכול גדול עלי ושכלום לא אפשרי, ובכלל בשביל מה?

שמונה עשרה שנים אחרי, והסיפור הזה עדין כתוב בצורה רעננה מדויקת כאילו רק אתמול נכתב…

"הייתה תקופה בחורף האחרון שאני ושחר לא הסתדרנו בכלל. אני הייתי מובטלת והעסק של שחר היה על הקרשים"

וגם:

"…הוא היה אומר שאני לא מבינה כלום כי אני רואה אותו רק דרך הפריזמה של עצמי, שבשבילי עצם זה שמישהו יכול לפרנס את עצמו, זאת סיבה לשביעות רצון….."

 

אני מניחה ששמונה עשרה שנים אחרי עדין להתפעל ממישהו שמצליח לפרנס את עצמו , גובל מעט בפתטיות, אולם נראה לי שלעד אזדהה עם המובטלות, שמחכות לתשובות על התסריטים שלהן וכתבי היד שלהן והכתבות שלהן והיצירות והחלומות שלהן

הסיפור הראשון בקובץ הוא סיפור נפלא, שמצליח לתפוס במדויק את המהות של הזמן ההוא את תחילתם של השידורים בערוץ 2, האפשרות שטייס הוא לא תמיד אלוהים, ובכלל הגבריות הצבאית ששלטה כאן התעמעמה קמעה כעת שהפכנו לאומה של מקימי סטרטאפים, ושגם פרופסוריות מומחיות לסרטן יכולות להסתובב עם תכשיטי כסף ענקיים, ולהתלהב מהחתן העבריין שלהן שנאלץ לברוח לאחוזה במיאמי.

יופי של סיפור – כדאי מאוד לקרוא(:

השניות האחרונות/ ג'ון בורדט

 שתי שניות

אני אוהבת ספרי מתח, ספרי מתח טובים, שיש בהם עלילה סוחפת, בלי תיאורי זוועות בלי רציחות ועינויים ואנסים ומיתות, אלא ממש מתח עם תרמיות גדולות ופשעים בינלאומיים וגיבורים שנלחמים נגד כולם עד שכל המושחתים כולם באים על עונשם.

הגיבורים שאני אוהבת הם תמיד אנטי גיבורים קלאסיים, הם תמיד מוערכים ותמיד הקידום שלהם נעצר בשלב זה או אחר, כי מי שיוצא נגד המערכת לא באמת יכול להתקדם בה.

זה נכון בארה"ב ובטוח שנכון אף בהונג קונג. הסיפור הזה מתרחש בהונג קונג בחודשים האחרונים לפני החזרת הונג-קונג לידי סין מבריטניה.

הגיבור של הסיפור הזה הוא צ'אן סיו-קאי (צ'ארלי), הוא אחראי לחקירת שלושת הראשים הכרותים שנמצאו צפים במים שבין הונג קונג לסין, צארלי הוא בעל ניסיון, אין לו אשליות לגבי מאזן הכוחות האזורי, אין לו ספק שהכללים כבר השתנו גם אם באופן רשמי השלטון טרם התחלף. אילו ימים אחרונים של דמוקרטיה נאורה. הכוחות הפועלים בסין מאיימים לטרוף ולמחוץ את כולם. אנגליה עם נימוסיה המלכותיים עם הפוליטיקאים המנוסים ועם הדיפלומטים שכבר מזמן הפכו עבדים לתענוגות החיים אינה יכולה להתמודד עם האנרגיות העצומות המשתוללות ברחובות הונג קונג, צ'ארלי צריך להתמודד עם כולם עם הדיפלומטיים הבריטים, עם המיליארדרים הסיניים  הקשורים בחבלים של זהב ודמים לכנופיות סמים . במסע הזה לפיענוח הרצח המחריד הזה, צ'ארלי פוגש אנשים רבים ידועים ומוכרים, אנשים בעלי הון כל כך רב שהם כבר איבדו כל קשר למציאות ולאנושיות. נשים מתאהבות בו גברים מכבדים אותו, אולם לא מפסיקים לנסות ולהערים עליו, כולם רוצים לצאת עשירים יותר. צ'ארלי לא מחפש עושר הוא אפילו לא מחפש צדק , הוא מבין שצדק אבסולוטי הוא מצרך שאי אפשר למצוא בטח  – לא בהונג קונג. צ'ארלי מחפש מנוחה, קצה של מוסריות, מעט חסד, בעולם חסר הרחמים הזה. ספר מתח קצבי כתוב נהדר ומעניין – כדאי מאוד לקרוא.

באושר ובאושר/טל בן שחרבאושר

אינני חסידה של ספרי מודעות עצמית, מכל הסוגים והמינים והצורות, פשוט נראה לי מוזר "לבזבז" זמן על ספרים שכאלו אם בזמן הזה אני יכולה לקרוא, סיפורת כזאת שיש לה עלילה וגיבורים וחיים אחרים – שונים משלי.

אולם אני מי שאני ומעולם לא היו לי עקרונות גדולים מידי בשום דבר, בטח לא לגבי הרגלי הקריאה שלי. את הספר באושר ובאושר קיבלתי מתנה, ולא סתם מתנה אלא מתנה מחברה אהובה, אז קראתי ברור שקראתי.

למען האמת זהו ספר שעושה מצב רוח טוב, הוא מעניין, הוא כתוב נפלא, הוא מלא תובנות חכמות טובות ומוצלחות, ולא פחות משמעותי הוא שהספר אינו מתנשא. הוא לא כתוב מנקודת תצפית של מי שיודע הכול וכעת ילמד אותי (הקורא) כיצד לחיות נכון. התחושה שלי בזמן קריאתו הייתה שהספר מלווה אותי, נותן לי יד, מרים אותי ונותן לי להתאושש כשאני נופלת ולעומת זאת כשאני מצליחה ומאושרת הספר תומך בי מאחורה בגב שבמקרה הצורך אוכל להישען עליו, שאוכל לקבל את הדחיפה הקטנה הזו קדימה אם רק אהיה זקוקה לה.

אני חושבת שהספר נותן בהחלט נקודות שכל אדם יכול לעבוד עימם, ולהיעזר בהם. ומניסיון אישי אני יודעת שקריאה בספר הזה ועיון מחודש בו ככה מידי פעם בהחלט תורמים לתחושה של שלווה פנימית, ובכלל הנה תראו אותי, כותבת את הבלוג הזה שממלא אותי שימחה(:

דליה רביקוביץ/ כל השירכל השיריםים

 

התאהבתי בה בפעם הראשונה שהכרתי אותה, אינני זוכרת כבר בת כמה הייתי ובאיזו כיתה למדנו אותה אבל אני עדין זוכרת את השיר הראשון שלמדנו, ככה הוא התחיל:

"את יודעת היא אמרה, תפרו לך בגד מאש,"

אני עדין זוכרת את ההרגשה הזאת שחשתי כששמעתי את השיר בפעם הראשונה – היה לי ברור שאני היא הנמען – אלי פונה השיר – פתאום הובהר לי מה אני לובשת.

כריכתו של הספר אדומה  ובוהקת, כל שיריה של דליה רביקוביץ נאספו , וכן "כעשרה תרגומים מעיזבונות שרואים אור לראשונה"

זהו ספר עב כרס, כל עמוד בו הוא חוויה בפני עצמה כל שיר הוא רסיס של עונג, כמה יופי, יש בשירים שלה, כמה כאב, כמה אהבה. אני אוהבת שירה, זהו לא ספר שקוראים בו ביום אחד, לא קוראים אותו ברצף אבל ככה מידי פעם לפני השינה, במצב רוח טוב במיוחד או רע במיוחד או סתם כאשר מרגישים שהמוח כבר נמס מרוב מציאות מתישה, מהרבה מידי סדרות בטלוויזיה, שגם אם הן מעולות הם עדין סדרות בטלוויזיה. ואז כשאי אפשר להכיל יותר זה הזמן לקרוא את היופי הזה.

שנת המבול/ מרגרט אטווד

שנת המבול

לולא חברתי הטובה, חגית, מן הסתם הייתי זונחת את הספר הזה כבר בעמודים הראשונים, זו היא שאמרה על תוותרי פשוט תמשיכי, אז המשכתי.

זהו אחד הספרים הקשים, ביותר שקראתי, אין שום דבר קל בלקרוא על כך שהסוף של העולם היגיע וממש לפני הסוף היה רע ומר ואיום ונורא.

הסיפור הוא חצי רומן וחצי מדע בדיוני, הוא מספר על עולם שנחרב לאחר המבול. עולם שלפני שנחרב היה עולם נורא ששלטו בו התאגידים, עולם שהיה בנוי תאגידים תאגידים, ומסתבר שכל התאגידים רעים, גם אלו שמאמינים בטבעונות ובשלום עולמי. אין תאגידים חיוביים מסתבר. עולם שהיו בו כאלו שהיה להם יותר וכאלו שהיה להם פחות ולכולם היה רע.

זהו עולם אשר היגיע לשיא בניצול הידע. עולם שחצה את כל הקווים האדומים שאנו מתריעים עליהם, עולם שבו מחברים יחדין לגוף אחד כבשים וחזירים הוא עולם שבעתיד יחברו בו אנשים.

עוד לפני המבול שום דבר הוא לא טוב, אפילו התא המשפחתי הגרעיני, ההוא שאמור לשמור עלינו ולדאוג לנו, גם התא הזה מתפרק מתמוסס שומר את נאמנותו למאהבים למאהבות לאלוהי הממון, רק לא לילדים – הנתינים החשובים באמת של התא הזה.

נדמה לי שחלק מהאמירות בספר הזה אומרות שעולם שלא דואג לילדים הוא עולם שאין לו זכות קיום.

הספר מתחיל אחרי המבול, אחרי שהיה המבול וכמעט וחיסל את הכול ואת כולם את כל העולם הרקוב. יש כמה ניצולים, הם מועטים, הם רעבים, הם לא ממש בטוחים כיצד עליהם לנהוג, יש ניצולים טובים ויש ניצולים לא טובים, כי המבול הוא מעשה ידי אדם, וכי אין באמת אלוהים.

אולם גם אם אין אלוהים אז שם בקצה של הקצה של הייאוש כשנדמה שבעצם הכול לגמרי אבוד, שם בסופו של הספר יש גרעין קטן קטנטן כזה שקשה להבחיו בו, ומפחיד להאמין בו שמא זו אשליה, שם בקצה הייאוש יש הבטחה לאנושיות, לחברות ולתקווה. אחד הספרים החזקים והקשים.

אינקרסרון/ קתרין פישר

 

את הספר הזה נתן לי לקרוא בן ה 12 , הוא אמר לי "את חייבת באמת הוא אחד הטובים". מה זה אומר שבן ה 12 קורא ספרים כאלו וחושב שהוא אחד הטובים?  מה זה בדיוק אומר שבן ה 12 שלך מתלהב מעולמות אפלים? עולמות בדיונים אפלים קשים ללא אור שמש? עולם שהוא יקום שלם המשמש כבית כלא איום ונורא.

את עניין בן ה 12 מן הסתם לא נפתור כעת(: התנחמתי בזה שזהו ספר טוב ויפה שהוא זיהה את זה.  אם קודם היינו בעולם שחרב, הרי כאן אנו עוברים לחלוטין לספרות בדיונית, זוהי ספרות שמיועדת לבני הנוער אם כי אני מאמינה שאף מבוגרים יכולים ליהנות ממנו,

העלילה מושכת, מתקדמת בקצב מהיר, מתארת יקום המשמש כבית כלא, שולטים בו האופל הכאוס החזקים והמעוותים. יש מלחמה תמידית על משאבים על מזון על הכול. זהו עולם שאין בו ממש שמש ואין בו ממש לילה ויש בו הרבה מתכת והרבה קושי והרבה מאוד אפלה.

הסוהר של העולם הזה חי מחוץ לכלא בעולם אחר, עולם שיש בו שמש ולילה ובוקר ומלכים ונסיכים ואנשים.

הבת של של הסוהר הראשי מיועדת לנסיך אותו היא מתעבת.  את הנסיך ואת אם הנסיך. מתעבת ואף מפחדת.

העולם החיצוני לכלא הוא עולם עתידני  –  אולם בני האדם נאלצים לחיות לפי החוקים של המאה ה 17. למה? כיון שככה המלכה רוצה . ככה הוחלט. ככה מן הסתם קל יותר לשלוט.

זהו ספר מדע בדיוני, מעט אפל מידי לבני הנוער לטעמי, ומעט ממש מעט פשוט מידי לנו שאוהבות ספרים. אבל יחד עם זאת מעניין, קולח, מראה איזושהי הסתכלות שונה על העולם. אני –  אחרי שאני קוראת את הספרים האלו תמיד אני חושבת לעצמי שממש מזל, שזה בסופו של עניין רק ספר.

בעלת הבית / נעה ידלין

אחד הספרים הטובים.

הפתיע אותי הסיפור הזה, הגעתי אליו לא מוכנה בכלל, ציפיתי לאיזה שהוא סיפור, עוד סיפור. לא תיארתי לעצמי את העוצמה שלו ואת העניין שהוא יעורר בי. טבעתי בסיפור הזה וקראתי אותו בנשימה עצורה

אסא פוגל הוא בעל דוקטורט, הוא דוקטור ללא משרה, ללא שכר , מתפרנס בדוחק, מהרצאות במכללות עלומות, מחכה לקביעות שאמא שלו אמורה לסדר לו.

כמה דוקטורים כאלו עוד מסתובבים בנינו? כמה בעלי תארים שמתפרנסים בדוחק רב?

זהו עוד אחד מהנושאים שהספר הזה דן בהם.  על ילדים בני ארבעים שעדין סומכים על ההורים שלהם שידאגו להם. ההורים הכול יכולים שלהם.

אולם כמו תמיד המציאות נכנסת לנו בחיים. מסתבר שאי אפשר להיות בן ארבעים ולסמוך על אמא שלך שתפרנס אותך. ואיך זה שהאמא שלך כל כך מצליחה? כלומר מלמנכ"ל עמותה את בונה לעצמך טירה צנועה שכזאת? וכל הדירות האלו? שיש או אין לך. וכל הנסיעות האלו? ואוספי האומנות הללו? והכול מהשכר של העמותה זאת – שאין לה שום כוונות של רווח?

והספר לאט לאט חודר פנימה לתוך העולם של המשפחה הזאת משפחת פוגל על הוריה המוצלחים ועל ילדיה המוצלחים הרבה פחות, כי אי אפשר באמת להתחרות בהורים שכאלו ובטח לא באמא שכזאת.

אבל כוכבים אמתיים יש רק בשמיים מסתבר ובישראל לא אפשרי גם לעבוד בעבודה כזאת, עם משכורת, בעבודה של שכיר, וגם להחזיק דירות וטירה וגם לפרנס שלושה ילדים מי יותר ומי פחות וגם לחיות כמו מלכת אנגליה.

ועוד להיום אדם ישר ושומר חוק.

אז זהו זה לא מצליח. וכולם מסתבר מושחתים גם האשכנזים השמאלנים המשכילים, יש אפשרות שהם הכי מושחתים.

בלי הנחות ובלי התייפות הספר הזה לאט לאט נכנס לתוך מסכת משפחתית לכאורה זוהרת לכאורה הכי תרבותית בעולם לכאורה הכי טובה שיש.

והאמת הרבה פחות זוהרת מתגלה , אולם גם הרבה יותר אנושית, מגלה לנו.

ספר נהדר – כדאי מאוד לקרוא.

 

Karen Agmon
ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. karen1@yaar.net https://www.facebook.com/karen.agmon