עד כמה שישמע הזוי – אני רואה אותך ונעצבת. כואב לי הלב לראות אותך נמק מצער. אתה כואב, בוכה וחסר אונים לחלוטין. אפשר להבין אותך, אבל גם אפשר לעשות משהו בכאב הזה. שנים על גבי שנים צעדתם יד ביד, באהבה, שמחה אבל גם באלימות מילולית ופיזית. והיא שתקה כי אהבה אותך. כל החברות שלה אמרו לה: תעזבי אותו- אבל היא בשלה. אוהבת, תלותית, קורבנית וחסרת עמוד שידרה עד שהגיעו מים עד נפש. היא התמוטטה!
ועל זה אני בוכה מרה! על…
• איך לא ראינו מה עובר על הילדה שלנו?
• איך לא עצרנו את מחול הסמים הזה בזמן?
• איך ראינו את כל הבלגן בבית ושתקנו?
• איך היא הלכה וקמלה ואנחנו לא עלינו על הבעיה?
• איך ידענו על כל המריבות ולא התערבנו?
גם כאשר היא התמוטטה- כלאת אותה ולא נתת לנו להתקרב אליה כדי לטפל בה…
והיא הלכה וירדה עשרה קילו במשקל. נראה כמו צל מהלך. חיוורת, שחורה ובלי חיות בפנים. פנסים שחורים היו לה בעיניים ממכת העור שנתת לה: " כדי לאפס אותה" אמרת…ואת המכה הזו אני הרגשתי עמוק בלב ביחד איתה. שבועיים ימים של ניסיון לטפל בה בכל מיני צורות – לא צלחו. החיים שלה התמוטטו לנו מול העיניים עד שהגיע רגע האמת בו נלקחה לאשפוז בכפייה.
שנים על גבי שנים שרדתם. כמפרנס המשפחה- לא לקחת אחריות. זלזלת…
" השם יעזור" אמרת. וכן, הוא עזר! שלח לכם חבילות מזון מידי שבוע וגם תרומות. ברוך השם. השם עזר לכם לשלם חשמל ומים כדי להתקיים, כי אם לא- מיד היו סוגרים לכם את הברזים. האם השם עזר לשלם את שכר הדירה? ארנונה? ממש לא. והחובות הלכו וטפחו. לא לקחת אחריות על החובות. היה יותר חשוב לך לעבוד פה ושם כדי לקנות סמים. להתמסטל. להרגיש טוב עם עצמך ובעיקר – להתעלם ולחיות בתוך הבועה שבנית לעצמך…
והבועה הזו הלכה וגדלה ושאבה אותה למטה…
חמש שנים היא איתך בסמים. הצליח לך להפיל אותה. נשאבה אליך. לאהבה שלך. האמינה בך – ואתה, הפרת את האמון שלך בה והורדת אותה ביגון שאולה. אלוהים אדירים, למה עשית לה את זה? היא הייתה שפויה, יפה וזוהרת. תיפקדה כאימא אוהבת, ציחקקה והייתה מאושרת. פתאום הכל נמוג. בשנים אלה ביקשה עזרה- ואנחנו נתנו. ניתקו חשמל- ואנחנו שילמנו. רצתה משקפיים- ואנחנו קנינו. כספומט מהלך היינו עבורה – ואתה חגגת.
הכתובת הייתה על הקיר. זה היה חייב להתפוצץ!
הילדים היו מוזנחים. השיניים שלהם לא טופלו. לא הלכו לבית הספר. הצעקות בבית הלכו וגברו. פגעת בה מילולית ופיזית. היכית את הילדים הגדולים. הקטנים שתקו. הגדולים זעקו הצילו. הגיע רגע שהיה בלתי נסבל והגדול התלונן במשטרה על המכות שקיבל ממך. רגע האמת הגיע בו נכנסה הרווחה לתמונה. התסריט מתחיל לקבל תפנית שונה ממה שפיללת…
מה אתה חושב לעצמך תגיד לי? עד מתי תיתן לאגו לנהל אותך?
בורא עולם שלח אליך המון שליחים. נעצרת ושוחררת. ושוב נעצרת ושוחררת כך 4- 5 פעמים ואתה בשלך! ההורים והאחיות שלך מדברים איתך ומפצירים בך: לך לטיפול! לך לגמילה. הילדים לא אצלך. אשתך בטיפול ובשיקום. הרי ברור שאם לא תטפל בעצמך- אשתך לא תסכים לקבל אותך, והילדים לא יחזרו אליך. אז מה אתה מצפה שיקרה? אין ניסים ונפלאות! שעת השין הגיעה ואומרת: פעל!
עשה למען עצמך כדי שהמשפחה תתאחד. ואתה בשלך: "עזבו אותי, אני בריא". אדוני- אתה חי בסרט!
• עד מתי תיתן לאגו שלך לנהל אותך?
• עד מתי תמשיך לסבול ולהרגיש בודד וקורבני?
• עד מתי תבכה על מר גורלך?
קח אחריות על החיים שלך. אף אחד לא יעשה את זה במקומך, ויפה – שעה אחת קודם.
