הכבשה היא מוטיב חוזר באמנות הישראלית מאז תחילת ימיה. היא מייצגת את הקשר אל הקרקע ואת המקומיות.
תנועת הכנענים היוותה את שיאה של תנועת החזרה למקורות והפסל הבולט של תנועה זו, יצחק דנציגר, עסק בנושא הכבשים במשך 20 שנה. פסל הברונזה "כבשי הנגב" שהכין בין השנים 1955 ל-1964 מבטא את הזהות שבין החיה לנוף המדברי ולתרבות המדבר המתבטאת בצורת האוהל שבפסל.
ציירים נוספים כמו שלום סבא שיצר את היצירות "גז" (1947) ו"רישומי כבשים". ו אורנה רובין בציוריה "הרעה וחלילו" ו"רעה צאן".
אך האמן המזוהה ביותר עם ציורי כבשים שצייר למעלה מאלף ציורי כבשים ( (wow הוא מנשה קדישמן.
קדישמן היה פסל וצייר (שהיה הרועה צאן בצעירותו- הידעתם?) הציג בשנת 1978 בבינאלה של ונציה 18 כבשים שעל גבן צבע כחול תחת השם "פרוייקט הכבשים: הטבע כאמנות והאמנות כטבע".
ב 2005 במוזיאון תל אביב שוחזר המייצג ונקרא "צייר לי כבשה".
אכן הטבע מהווה השראה לאמנות וגם האמנות הדיגיטלית לא פוסחת לא על הטבע ובטח לא על הצבע.
התמונה הנפלאה הזו ששלחה לי חברה יקרה (אורלי דה-פריס) עשתה לי חשק נפלא לרשום פוסט בבלוג.
זו דוגמה נפלאה לשימוש בצבע שיוצר טבע צבעוני וססגוני.
את השילוב הזה אני אוהבת במיוחד – סגול וירוק!
מה שמזכיר לי, להזכיר לכם – עשו שימוש בצבע – מקסימום יצא צבעוני.
