העוקבים אחרי הבלוג שלי כבר מכירים את הקוטביות שמניעה אותי לכתוב, כזו שנעה בין אהבה לתסכול.
אהבה למקצוע – למדע הגנטיקה, לאינטראקציה האנושית, לדילמות המורכבות (מומלץ לבקר בין הפוסטים השונים בבלוג ולעבור מדילמה אחת לשניה…), ובמיוחד לתחושה שהצלחתי לעזור לעוד אדם לקבל החלטה מושכלת.
תסכול מהמקצוע – נוכח העדר המודעות בציבור לגבי מהותו, קיצוץ הסמכויות על הנייר הגורם להיעלמותו ומונע את קידומו, אפשרויות התעסוקה המצומצמות וללא מסלול קידום… ועוד ועוד… כ-50 יועצות גנטיות בכל הארץ, וקולן לא נשמע, ולאף אחד לא באמת אכפת…
להלן 5 פוסטים – כל אחד מהם נולד ברגע כזה של תסכול. תסכול מהול באהבה.
הראשון – יועצת גנטית ואחות מידע גנטי זה לא אותו דבר. מדובר במאות (אם לא אלפי) רגעים של תסכול, ובכל פעם שאני נתקלת בטעות הרווחת הזו, הוא צף ועולה מחדש. כשפתחתי את הבלוג שלי ברור היה לי שזה הולך להיות הסיפור הראשון. הטעות הזו היא נחלתם של רבים וטובים, כולל אנשי מקצוע בתחום הבריאות שבעצמם לא מודעים להבדלים… וההשלכות לאי ההבנה הזו, במקרים מסויימים, עלולות להפוך לאומללות מאד…
…כפי שתיארתי בפוסט הבא – זה רופא? זו אחות? לא! זו יועצת גנטית!… שנולד גם הוא ברגע של תסכול, מול כיתה שלמה, כשנוכחתי לראות שאין אף תלמיד שיודע מה זה בכלל יועצת גנטית…
רגע התסכול השלישי נרקם במפגש עם אישה אמיצה ומיוחדת, אני לא חייבת לעשות בדיקות גנטיות כי אני ממילא עושה בדיקת מי שפיר… . טעות שכיחה נוספת, הנובעת מחוסר הבנה פשוט ובסיסי של עובדות (האמת היא שזה מאד מבלבל!). אז מה באמת ההבדל בין כל הבדיקות האלה?… רגע, זה לא הכל כלול?…
עם העדר מידע, אי ההבנה והטעויות הרווחות בציבור, עוד אפשר להתמודד איך שהוא. אבל רגעי התסכול הכבדים באמת הם אלה שיד הפוליטיקה נגעה בם…. ובדיוק ביום כזה, ברגע קטן של נזק פוליטי גדול, נולד הפוסט הבא – המכתב שנכתב (וטרם נשלח) לסגן שר הבריאות. כשכתבתי את המכתב הזה לא היה לנו שר בריאות מכהן. נכון, היה סגן שר, ויש האומרים שהוא אף תפקד כמו שני שרים גם יחד, אבל מה לעשות שנושא הגנטיקה מעולם לא היה בראש מעייניו?…
ואם כבר בפוליטיקה עסקינן, רגע אחרון (ולא חביב) של תסכול, בו הבנתי כיצד הפוליטיקה מצליחה להרוס לכולנו את הבריאות. פשוטו כמשמעו. למה לי פוליטיקה עכשיו?…
ברור לי ששינוי מהותי לא אצליח לגרום, בוודאי שלא לבדי, אבל אומרים שלכתיבה יש כוח תרפויטי עוצמתי (הרי הנייר סופג הכל), והנה, שורו הביטו וראו, כמה קיטור וירטואלי הצלחתי לשחרר על גבו של יומן הרשת הפרטי שלי….
וגם אם אדם אחד בלבד קרא את הכתוב בו, ומבין כעת טוב יותר על מה אני מדברת, דייני.
***
אשמח אם תגיבו, תשאלו שאלות, תלייקקו, תפיצו, ואפשר כמובן גם להצטרף לעמוד הפייסבוק של הבלוג שלי – https://www.facebook.com/geneticounselor
