#48 – לגור בשני בתים

בחורה עם מחשב נייד

BiDTLFhcQnrklGNL
מכירים את זה שאתם ישנים מחוץ לבית ורק רוצים לחזור למיטה שלכם, לכרית, לשמיכה? למקום בו אתם ישנים הכי טוב בעולם? לחדר האינטימי שלכם? אז עכשיו תארו לעצמכם שיש לכם שניים כאלה, אם בכלל… האם אפשר להיקשר לחדר בבית שאתה נמצא בו רק ימים ספורים בשבוע? איך זה מרגיש לגור בשני בתים במקביל ?

נכון שהילדים לא אשמים בפרידה של ההורים? ברור, אבל בטווח הקצר והמיידי הם הנפגעים העיקרים למרות שזה ממש לא אשמתם או בחירתם. הם אלה שמשלמים בפועל את המחיר על הטעויות שלנו :-(.
בטווח הארוך, את נפשם אנו אולי מצלקים וכנראה משאירים להם עניין לא פתור עם זוגיות לכל החיים. יש להם כמובן גם הרבה רווחים, אבל היום אני במוד של פוסט קצת פסימי – מותר לי לפעמים לא?


בהתחלה הכל היה נחמד, הבית החדש קיבל צורה וצבע "אמא, אני ממש נהנית לגור כאן". נראה לי שלכל ילד יש פנטזיה של מעבר דירה בשלב כזה או אחר של החיים. הן שמחו והתרגשו מהשינוי, מהחדר ומהמיטה החדשה, מצאו מקומות חדשים להסתתר בהם במשחק המחבואים. אפילו חברה טובה שבאה לבקר קינאה ואמרה לאמא שלה שגם היא רוצה שני בתים …
הגדולה שלי ביקשה וקיבלה מסיבת חנוכת בית לכל החברות, טרחתי והכנתי איתה תוכנית אמנותית "חפש את המטמון", פיצה וסרט. פיצוי רגשי ? אולי, העיקר שיהיה לה הכי כייף ונינוח לארח את כולם.
החברות נכנסו בהתחלה לדירה בחשש לקראת משהו לא מוכר אבל מהר מאוד השתחררו ושיחקו בהנאה. הקלה גדולה. היום זה נראה להן הכי טבעי לבוא "לבית של אמא /אבא של X". רק להורים שלהם אני צריכה להזכיר מאיזה בית לאסוף אחר הצהריים. לפעמים חברים חדשים שואלים אותן בפליאה למה יש להם שני בתים והן מסבירות בידענות רבה "אתם יודעים מה זה הורים גרושים? ההורים שלי נפרדו ולכן אנחנו גרים בשני בתים".


אז בעודי גרה לבד בפעם הראשונה, מתרגשת מזמן הפנוי הרב שנפל בחלקי ומהפרטיות הגדולה, הבנות שלי מתרוצצות להן בין שני בתים שונים, קרובים פיזית אך רחוקים מרחק שנות אור אחד מהשני.
יש להן שני חדרים, שתי מיטות, שתי מברשות שיניים, נעלי בית פה, נעלי בית שם … ביום של המעבר יש את הלחץ להכין מערכת שעות, להשתדל לא לשכוח כלום בבית השני, חייבים להיות מתוכננים ומסודרים כל הזמן, לחשוב מראש מה אולי יצטרכו ולהצטייד בהתאם. בגלל זה הרבה דברים אני פשוט קונה כפול, בזבוז של כסף וגם זה לא תמיד פותר את הבעיה במלואה. מה שהכי מפריע לי זה שאי אפשר תמיד לחשוב על כל דברים מראש, במיוחד כל הדברים היום יומיים, הפינוקים הכי קטנים והכביכול הכי זמינים. אין אותם תמיד. פתאום היא רוצה בובה או שמלה מסוימת ונזכרת שזה בבית השני ..

אני בטוח קצת מגזימה ואולי ומציירת תמונה עגומה הרבה יותר ממה שהיא באמת. יכול להיות מאוד שרוב הטרדות האלה לא עוברות לבנות שלי בראש כי הן עדין קטנות ולא לגמרי מבינות אבל אולי כן?
הן חיות וחוות את זה יום יום, המציאות טפחה על פניהן והם הסתגלו. אולי הסתגלו מהר מדי? בתור ילדה שגדלה לזוג הורים נשואים תחת קורת גג אחת, זה פשוט נראה לי הזוי ובלתי נתפס …

 

restart
++++++++++++++++++ הגיגים ומחשבות של גרושה טרייה +++++++++++++++++++++++ רוצים לקבל עדכון כשיוצא פוסט חדש? מוזמנים ללחוץ על כפתור "עקוב אחרי" מצד שמאל למעלה או בפייסבוק: https://www.facebook.com/Restart-Blog-502876029895543/