4:41 פוסט ראשון

בחורה עם מחשב נייד

לא היה לי בלוג מ2009 כנראה. קצת מוזר אבל לא הצלחתי להיכנס לוורד בשביל להוציא שם קיטור ואולי לכתוב את הספר המבוקש ע"י האגו והיצירתיות שבי. אבל האמת היא שלא הצלחתי גם להירדם ולא הצלחתי בדיאטה. בכיתי כמו תינוקת, אני מתגעגעת אליו. 

לא זוכרת את הריבים, הכאב, ההתעללות, ההערכה העצמית הנמוכה שלי כשאני בקשר. זוכרת רק את הסקס האחרון שאניי זקוקה לו עכשיו כדי למלא את החור שבי שכרגע מתמלא ביין אדום, את חום גופו והנוכחות שלו. כל כך מפחדת להישאר לבד. 

כשאני איתו המחשבה העיקרית היא איך להיות לבד וכמה שאני זקוקה ללבד אבל ברגע שהוא הולך, כמו שאני מבקשת, אני מתפרקת. כמעט לא שלטתי בעצמי ושלחתי לו הודעה ב4 בבוקר. אפילו לא טקסט רציתי לשלוח הקלטה שישמע אותי מייבבת כמו תינוקת, שידע, שאפילו שאני זו שסיימתי את זה אני כואבת. 

אני באמת מרגישה שאין מישהו שיכול להבין אותי כרגע, אני בעצמי לא מבינה את עצמי. 

האם זה מה שאני חושבת שזה? הרגל והיקשרות לאדם? תכלס זו האהבה שלי. 

האמת היא שפשוט לא תכננתי להיכנס לתבנית של זוגיות- מגורים משותפים-חתונה וילדים בגיל 26. 

לפחות לא איתו. 

למה? לא נעים לי לומר כי אני עדין מרגישה אשמה ואפסית ולא מקבלת את עצמי כמו שאני. 

אבל משהו בו היה קשה לי לעיכול, כנראה שעוד לא מוכנה לפתוח את זה. 

עישנתי יותר מדי סיגריות היום וב4 וחצי בבוקר אחרי בכי מר במיטה, פתחתי את בקבוק היין שעמד כאן חודשיים בגאווה חדש בעטיפה, כששעה לפני זה התפעלתי מעצמי שלא נגעתי בו ובבירות שיושבות אצלי במקרר מאז שהדס הביאה אותן. 

אני חוזרת לסורי. אלכוהול וכתיבה.