הלאה

בחורה עם מחשב נייד

יאללה. שיגמר כבר.

הלאה.

תנו להמשיך כבר הלאה.

ארוך נורא. וגם בלתי הגיוני.

אחר כך בערבה השוממת שבין סוכות לחנוכה נייחל לאיזה מועד אבל עכשיו, הרגע, באמת די לי.

זה לא שלא נעים לי לישון קצת יותר, להיות פטורה מעיסוקי כריכים שמעולם לא הלמו את הוויתי באמת.

דמיינו מחזה בלתי נעים שכזה: אנוכי טרוטת עיניים ולא חובבת אדם בעליל, נוהמת על זולת נמוך ממני, מהתרצה בכריךךך…

חמאה וזיתים אומר נער הזהב. מה יש אומר המשופם? או יותר טוב: מה את מציעה לי??  בעיטה בישבן טוב לך?

אז מזה אני פטורה לאיזה זמן.

הקטנה מקיצה בבקר ומכריזה: הגן סגור. אין גן. היא בת שנתיים וטיפה וכבר למדה לנהוג את עגלת הזכויות שלה.

ובהתאמה אנחנו עונים נכון מותק היום  אין גן אבל מחר יהיה.. לא לא היא מרגיעה אותנו, הוא סגור. ולא ישנים בצהרים. אני ישנה בבית!

שלא לדבר על ילדי המשפחתון. נודדים בין מימדים. מכאן לשם. ובאמצע בבור האפל שלשם נשאבים הפחדים והשאלות הקשות באמת. כמו לאן אני שייך ומה הכתובת בה אני גר? ואיפה טוב לי יותר? ואם טוב לי שם זה אומר שאני בוגד בכאן במאיפה שבאתי ממנו? זה אין סופי וקיים תמיד. אבל בניענוע של מפה לשם זה עולה וצף ומגרד כל כך.

ואני. גם אני כמהה לסדר. לשיגרה.

עייפה מחשבונות הנפש. מאד. מההתבוננות המעמיקה החוקרת בפרטי הפרטים.

מבחירת האיחול הנכון. זה שיביא את השקט. מהתבוננות בין אבני המבנה בחרכים בעומק הסדק.

עייפה מללבוש את בגדי החג. מלדון בעיניני משפחה ולחשוב על המשפחה שאיננה.

החגים  הגדושים כל טוב רימון ודבש ודג ועגל ומנהגים ומפגשים וכאב בטן. החגים האלה, די לי מהם.

אינני כפוית טובה, להיפך עבד נאמן אני . מריונטת חג ומועד. שנות טובות סלט עם תאנים ורימון. ברוטב יש דבש.

חשבון נפש באורך רשימת מכולת של גדוד. סליחה- סליחה אני מבקשת.

ושיחה נוקבת אחת.

אבל עכשיו אני מבקשת לי הלאה.

שתתחיל באמת השנה.

הלאה הלאה. יש נחמה של ממש במילה.

איננה תוקפנית כמו: קדימה שראשה ראש חץ.

היא איננה דוחקת כמו: עכשיו.

בהלאה יש כיבוד העבר ומבט מנחם למה שעוד יגיע.

הלאה זה אני ומה שנהייתי.

זו מילה שמבינה שאני זה כל מה שהייתי ומה שעוד אהיה אם רק אמשיך הלאה.

בדרך, הזו המסתלסלת.

זו שלעיתים שדות של שפע היא חובקת או תל שומם או עיר קורסת ואז מהלאה מעיקול הדרך עשב  ופרח וצל של ממש.

ביום הכיפורים שעבר איחלתי לעצמי : להפוך להיות אני.

תהפכי להיות את. ציירתי בצבעים ותליתי על החלון.

ובאמת השנה התקרבתי לעצמי יותר ויותר.

ולשנה. אני מבקשת תנועה.

שתהייה תזוזה. שיהיו חיים.

בגוף ובנפש.

שיהיה מגע. ומבט עין בעין. וקירבה.

הלאה.

לפרק הבא.

הלאה לעצמי. למי שאני יכולה להיות.

שפינוזה אמר שמטרתם היחידה של החיים היא להיות מי שאנחנו. להעשות מה שאנחנו מסוגלים להעשות.

אז הלאה לשם אני הולכת.

ולך ע' יקרה אני מוסרת, פה מעל גלי הפוסט הזה. הלאה יפה.

הלאה גבוהה וזקופה.

קחי את הסליחה שנאמרה בצרור קטן בזהירות תניחי.

שימי בכלייך הנאים והלאה.

לשם. להיות את.