40 שנה ועוד יום

מה אני אוהבת בו? ומה אני לא?

בחורה עם מחשב נייד

\

כולנו מושלמים
כמו יהלומים רבי פנים, יש לנו צדדים פחות, ויש לנו  צדדים טובים

ככה הוא, מושלם עבורי, מכל הצדדים

\

| הוא ואני | צילם הבן שלנו תום |

\

אז מה אני אוהבת בו?

אני אוהבת את זה שהוא הגיע
שהוא קיים
שבגיל  40 (פחות 4 ימים) סופסוף מצאתי אותו, במקום שבכלל לא חיפשתי, ומאז אנחנו יחד, וזהו

את זה שהוא רצה לחיות אתי בדיוק כמו שחלמתי: לא כדת ולא כדין
היה לי קשה להאמין שאמצא את האיש שרוצה בדיוק בסוג הזוגיות הלא-לגמרי-שגרתית שדמיינתי לעצמי
פשוט לחיות
בלי רב, בלי ראש עיר, בלי עורך-דין

 

אני אוהבת את זה שהוא אוהב אותי, בלי סיבה, בלי תנאים, פשוט כי אני
שהוא נותן לי להרגיש את זה באלף ואחת דרכים
בחיוך כזה, בלי קשר לכלום
בחיבוק, ובליטוף בדיוק איפה שצריך
שהיה צוחק עלי, אז בהתחלה, כשהייתי שואלת אותו למה

את זה שהוא בנזוג 'מאפשר', שנותן מקום וכבוד לעולם הפרטי שלי, וגאה בי על עולמי
את הפירגון האינסופי לכל העיסוקים הרבים שלי, ובראשם הבלוג והכתיבה – ולשמחת החיים הנובעת מהם
את זה שבסופ"ש שמלאה שנה לבלוג שלי הוא קנה פרחים. לא לי – לבלוג
את זה שכששאלתי אותו אם זה בסדר מצדו שאכתוב עליו כאן, ענה כן כמעט לפני ששמע את השאלה

אני אוהבת את זה שהוא צוק איתן, עליו אני יכולה להישען
אפשר לסמוך עליו, אפשר לבנות עליו
גדלתי וחונכתי לסמוך בראש ובראשונה על עצמי, לעמוד על רגליי
והנה הוא הגיע, ולידו אני יכולה להרשות לעצמי להיות חלשה

אני אוהבת את זה שהוא אבא נפלא
הוא אוהב את הבן שלנו אהבה עצומה ואינסופית
וממלא את עולמו בעולם הפנימי שלו: טבע, אקולוגיה, אהבת העולם הסובב אותנו, ואהבת אדם
והוא לקח על עצמו גם את תפקיד האח שאין ליורש שלנו, ילדנו היחיד


אני אוהבת
את זה שהוא שותף מעולה לשיחה בכל נושא כמעט: תרבות, אמנות, בריאות, פילוסופיה, אופנה, תזונה, פוליטיקה (נושא שפחות אהוב עליי), כלכלה וחברה,  מדע וחידושים ו…
הוא בעל השכלה רחבה שרכש באופן עצמאי – מה שקרוי אוטודידאקט – אותה הוא מרחיב ומעמיק בהתמדה, ומשתף אותי ברכישות החדשות שלו
ואת זה שהוא שותף מצוין לבילויים: ארוחה במסעדה טובה, מוסיקה, מחול מודרני, סרט, תערוכה,
וכמובן השיחות שנלוות לכל אלה

ויש עוד… ועוד

\

* * *

\

אז מה אני לא אוהבת בו?
פוסט לט"ו באב הוא לגמריי לא המקום, בעיני, לאוורר את הכביסה המלוכלכת

אני לא אוהבת שהוא נעדר
העבודה שלו רחוקה מלהיות משרדית, במסגרת של תשע-עד-חמש (או שש או שבע, או אפילו תשע)
היא מחייבת היעדרות מהבית, לעתים משעות הבוקר ה(מאד-מאד)מוקדמות, ועד שעות הערב ה(לפעמים) מאד מאוחרות
הוא עובד בסופי שבוע, לעתים הוא נוסע לשבועות שלמים

אני מייחלת לחיים שבהם, אולי פעם בעתיד, נוכל לחיות חיי משפחה רגילים: עובדים חמשה ימים, נחים יומיים בהם מבלים יחד כמשפחה
לפעמים אנחנו חיים ככה, והרבה פעמים לא

\

* * *

\

כשהתאהבנו היינו אומרים זה לזו: 40 שנה ועוד יום
זה היה משך הזמן שרצינו להעביר יחד
וכל יום מחדש היינו אומרים: 40 שנה ועוד יום

11 שנים וחצי מאוחר יותר, עדיין אנחנו מאחלים לנו יחד את אותן 40 שנה
ועוד יום