שמנופוביה – מחשבות על השמנה, גיל, יופי
מדברים היום על ההשמנה שנחשבת היום למגיפה בעולם המערבי ובמקומות המושפעים מהעולם המערבי. בעולם של הפסט פוד, אוכל מתועש מלא במלח וסוכר יש שמנים. גברים עם כרס המשתפלת מתחת לחגורה כמו איזה שק מדלדל. נשים עם בטן שמנמנה וחזה גדול שמבליט את המבנה הרחב.
לא חשבתי על זה עד שראיתי סרט קצר המצחקק על הנושא.
הלואי והרבה דברים היינו רואים בחוש הומור.
היא מקפצת בקלילות כזאת ואומרת שהיום היא תדבר על שמנופוביה.
ישר התחברתי למילה. גם אני לא הכי מצומקת, בלשון המעטה. היו תקופות בעבר שממש הייתי שמנה. נראיתי בהריון תמידי. פעם קמו לי באוטובוס ואני התיישבתי, לא היה לי נעים להגיד שאני לא בהריון, סתם שמנה. כל כך התביישתי בעצמי שלא אמרתי כלום.
המקפצת נראתה רחבה, בחורה חייכנית כזאת. גם כשרקדה עם גוזיה ומכנסים צמודות, הפגינה חזה גדול וגוף רחב, הייתה בה נעימות. כמעט לא ראיתי שהיא בחורה מלאה, הפנים שלה חייכו, שידרה משהו טוב שהקרינה מהעיניים. הבחנתי בשמנופוביה שלה כשהחלה לדבר על זה.
היא סיפרה על היחס של החברה לשמנים.
הם טיפשים עם חיוך, עצלנים. אפילו הרופאים, לפי סטטיסטיקה, מפנים פחות זמן-טיפול לפציינטים שמנים. גם אם הם שמנים. למה? הם לא רואים את עצמם? הלוא המודעות לנזקי עודף שומן, הנקרא Obesity, הם מבינים הכי טוב. הם הלוא אנשי רפואה, מכירים מונחים ומשמעויות הקשורים להשמנה, למדו שנים רבות כדי להגיע למעמדם המכובד.
יש את המדד של BMI. לפי אתרים רפואיים זה משקל לחלק לגובה בריבוע.
אבל הרפואה הוגנת, יש גם תת-משקל, זה לא רק נוסחה לשמנים.
נשמתי לרווחה.
היה מצחיק לשמוע שכל בעיה נפתרת על ידי קיצור קיבה… הפתרון האולטימטיבי.
לא משנה שיכולים להיות סיבוכים.
הכירורגיה תפתור הכל.
לחתוך וגמרנו.
הכרתי גם כאלה שעשו קיצור קיבה והשמינו חזרה. הרגלי האכילה נשארים. אם אי אפשר לאכול כרגיל אז שותים מתוקים, שיקים של שוקולד. מה זה אומר? שאנחנו צריכים לא להיות 'שמנים בראש'. מה שנקרא 'להחליף את הקופסה', קודם כל לחשוב אחרת. סביר להניח שקיימת בעיה נוספת של אוכל מעובד מלא במלחים וסוכרים.
אז מה לעשות 'להחליף את הקופסה'? לבשל בבית אוכל בריא?
מה לעשות, יש לנו חברה שסוגדת ליופי. לצעירים, לגוף חטוב. כאלה על סף האנורקסיה. היום כבר הבינו שאסור לדוגמניות, שהן מודל לחיקוי, שתהיינה שדופות. הייתה בשנות השישים דוגמנית בריטית, שנראתה ילדה, בשם טוויגי. היא בישרה על מודל הרזון. הרבה בנות ניסו לחקות אותה. השפיע על צעירות. היו מהן שנטו ואף לקו, לפי מינוחים רפואיים, באנורקסיה נרבוזה, לפי ספר המחלות הנפשיות DSM, ממעיטים לאכול כי כל מה שמכניסים לפה זה שומן. בעיקר בחורות צעירות בעלות דימוי גוף מעוות. הבננה תשמין אותי אז לא אוכל אותה. לא משנה מה יש בה מבחינת ויטמינים, מינרלים.
בטוח שלא צריך להיות שמנים 'כמו הרים' אבל גם לא כאלה עם עצמות גוף בולטות.
כל קיצוניות שהיא לא טובה.
לפני שנים, ראיתי תמונות מהמאה ה-17, החברה אהבה שמנים. שמן היה אדם בעל מעמד, בעל כסף. יש לו אוכל והוא שמן. מסקנה ששמן זה יפה. העניים היו רזים, אז רזה הוא לא יפה.
מתי כדאי היה לחיות במאה ה-17 או במאה ה-21? לא יודעת. אולי היום, עם חשיבה מאוזנת לגבי אוכל.
מה עם הסגידה לצעירים. מה קרה לחוכמת השבט? זה לא נחשב?
בקרב שבטים אינדיאניים, הזקנים היו החכמים, מה שנקרא 'זקני השבט'. היו מעריכים את חכמת החיים שלהם, הידע שלהם. גם להגיד זקן היה חיובי. לזקן היה מעמד. היום זקן הוא אדם שלעתים חי בעליבות, הולך כפוף. משהו שעבר זמנו. אז מה עושים? מסתירים את הגיל. יש כאלה שצובעים את השיער. ראיתי במספרה גבר המסדר גבות. מזל שנשים צובעות את השיער וגברים עם קרחת זה שרמנטי, סקסי.
ייתכן ובגלל נפיצות הידע והמידע של היום המתעצמים בקצב אקספוננציאלי, ממש מטורף, חכמת השבט קצת בבעיה. אולי מה שצברנו במהלך חיינו, כבר לא רלוונטי וצריך לעשות 'התאמות'. אומרים שבעתיד הלוא רחוק נצטרך להחליף מספר מקצועות במהלך חיינו.
בקיצור, נישאר עם השמנופוביה.
נאהב את מי שאנחנו, גם אם הבטן הייתה לשמנמנה. נביט בדמות שלנו במראה ונחשוב בחיוך 'מי היפה הזה שמסתכלת עלינו? איך אנחנו נראים צעירים?' קצת נעבוד על עצמנו גם אם איננו חטובים ואיננו ממש צעירים. נראה את היופי בכל מצב, בכל גיל. נראה את האהבה שבתוכנו.
המשרבטת, פנינה גרין טננבאום 11/2018
