*

את מתת ביום שישי בערב.
יום אחד אחרי קריסטמס.
בגללך לא הלכתי לסופר באותו בוקר למרות שידעת שאני צריכה ללכת לסופר ביום שישי בבוקר.
הייתי צריכה ללכת לסופר של השכונה של פעם ולקנות "לף לף" * ולפגוש את כל האנשים של פעם.
אבל באותו יום שישי התקשרו אליי ב-9:00 מבית החולים ואמרו לי לבוא.
אז במקום לנסוע לסופר באתי אליך וחשבתי שאת כבר תהיי מתה, אבל כשהגעתי היית בחיים.
שכבת במיטה עם צינורות ומסכת חמצן וכבר לא לחצת לי את היד וגם לא פתחת עיניים כשקראתי לך ונתתי לך נשיקה.
בחוץ היה מזג אוויר יפה והרבה אוויר, כמו שאת אוהבת. אבל בפנים היה מחניק וריח של בית חולים.
בדיוק עברו עם עגלות והביאו לכל החולים אוכל של בית חולים אבל את כבר לא אכלת והצטערתי שאני לא יכולה לקחת אותך החוצה ולברוח משם. חשבתי שאולי אם אני אחזיק לך את היד ואלחש לך באוזן נוכל לצאת שתינו ואז גם תתחילי לדבר מחדש ולהיות כמו שאת באמת.
אבל הרופא הנחמד שנראה כמו אשה אמר לי שאת כבר לא נושמת טוב ושבעוד כמה שעות את כבר לא תהיי. כולם באו להיות איתך וישבנו וחיכינו לך שתהיי מוכנה.
אבל את עדיין לא רצית ללכת ואני ניסיתי לספר לך את הכל בזמן שנותר.
וכל פעם נזכרתי בעוד דבר ונכנסתי אליך שוב ואת עדיין היית.
בסוף חזרנו הביתה כי כבר לא היה כח ולפני כן נכנסתי אליך בפעם האחרונה ואמרתי לך שלום.
ביקשתי ממך לא למות באמצע הלילה כי פחדתי לקבל טלפון מפחיד בשעה מוזרה. אמרתי לך גם שאני לא רוצה להיות לידך כשתמותי כי פחדתי לראות אותך מפסיקה לנשום.

את מתת ביום שישי ב-21:00 בערב.
יום אחד אחרי קריסטמס וחמשה ימים לפני ניו יירס איב.
התקשרו אליי מבית החולים חצי שעה אחרי שעזבתי אותך.
את לא מתת באמצע הלילה ולא מתת כשהייתי לידך.
כנראה שעדיין שמעת אותי ועשית מה שביקשתי ממך.
בחוץ כבר היה קר אבל עדיין היה אוויר טוב כמו שאת אוהבת ואני כבר לא ראיתי אותך יותר.

* חלה קלה פרוסה שאמא שלי ואני נתנו לה את השם "לף לף". היו ואריציות שונות כאשר חלה קלה מחיטה מלאה ובצבע שחור קיבלה את השם המאד לא פוליטקלי קורקט "לף לף ספרדי". מכך נגזר היה שהלף לף הרגיל היה "לף לף אשכנזי". היום אמא שלי כבר לא קונה לי לף לף. לא ספרדי ולא אשכנזי.