האם באמת צריך לקחת ויטמין D?

לוקחים ויטמין D? או שהומלץ לכם לקחת? אתם לא לבד! רוב האוכלוסיה לוקחת או צריכה לקחת. בשנים האחרונות יש יחסי ציבור טובים לויטמין D- הרופאים שולחים את כולם לבדוק רמות ויטמין D בדם ומסתבר שרוב האוכלוסיה סובלת ממחסור ומקבלת המלצה לצרוך תוסף. האם ייתכן שכל כך הרבה אנשים סובלים ממחסור בויטמין D?? חקרתי קצת את הנושא. לפני כן, מספר נקודות חשובות:
1. בהחלט ויטמין D חשוב לגוף שלנו. יש לו מספר תפקידים חשובים והידוע מכל הוא תפקידו לבניית ושימור מסת עצם.
2. קשה לקבל ויטמין D ממזונות כיוון שכמותו בהם קטנה מידי אם בכלל.
3. הגוף שלנו יודע לייצר מעט ויטמין D אך לא מספיק.
4. שחקן חשוב לייצור ויטמין D בגוף היא השמש אבל אפילו בישראל שטופת השמש יש כל כך הרבה מחסור בויטמין המיוצר בעזרת קרני השמש. הכיצד? אז נכון שבשנים האחרונות כולנו הרבה יותר חוששים מהשמש ויותר משתמשים במסנני קרינה שחוסמים את יכולת הגוף לייצר ועדיין..
אנחנו בהחלט לא רוצים להגיע לחוסר ויטמין D הקשור על עלייה בתחלואת סרטן למשל. אבל מהו חוסר?
מסמך מקיף שיצא מטעם אוניברסיטת הארווארד סקר תופעה זו.
בשנת 2011 איגוד האנדוקרינולוגים האמריקאי העלה את רמת הויטמין הנחשבת תקינה בדם מ-20 ננ"ג/מ"ל ל-30 ננ"ג/צ"ל על סמך עדויות מצטברות לדיבריהם. ומאז זו הרמה המקובלת גם בישראל וכך בהינף סיפרה, יותר ויתר אנשים נכנסים למעגל החסר ונדרשים לצרוך את ה"כדור D" הזה.
ישנם גם מספר מחקרים המראים שלא בהכרח יש תועלת בלקיחת תוסף ויטמין D מבחינת מניעת שברים. חשוב לזכור שיש גם סכנה בעודף ויטמין D ולא רק בחוסר.
מאמר נרחב שפורסם בכתב העת המקצועי ניו אינגלנד ביקר את ההעלאה של הסף התקין ודיבר על הצורך אפילו בהורדה עד לכדי 12.5ננ"ג/מ"ל.
על מנת לא להלאות ולבלבל, אסכם ואומר שישנו ויכוח בקהילה הרפואית לגבי הצורך הכל כך נרחב בתיסוף של ויטמין D. הם מתווכחים ואנחנו, הציבור, מבולבלים-במקרה הטוב ולא מודעים- במקרה הפחות טוב (או הפוך אם תרצו…)
אוכלוסיות בסיכון הן אלו שצריכות בוודאות לצרוך ויטמין D : נשים בטרום מנופאוזה, אנשים שאובחנו עם אוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס (מי שמאובחן יודע ובגדול בדיקת צפיפות מסת עצם היא הכלי האיבחוני), נשים בהריון , מניקות, חולי אנורקסיה, אנשים עם מחלות במערכת העיכול או שעברו ניתוחים במערכת העיכול (ספיגת הויטמין יורדת), בעלי עור כהה.
ובכל מקרה מי שמתלבט- כדאי לבחון כל מקרה לגופו ולהתייעץ עם רופא המשפחה.