3 תערוכות חדשות – האם יש אמת בצילום?

בעקבות 3 תערוכות רצות: עדות מקומית 16 במוזיאון ארץ ישראל, "תאטרון ההתגלויות" של רוג'ר באלן, ו"אמני הימלטות" של גיא בן נר. כמה מחשבות על צילום ועל אמת

רוג'ר באלן על רקע עבודותיו

בימים אלו מוצגות בתל אביב שלוש תערוכות שעוסקות בצילום, שלא יכולות להיות יותר שונות זו מזו.

בעדות מקומית, תערוכת הדגל של צילום העיתונות בישראל, אפשר לראות שורת צילומים מצוינים של טובי צלמי העיתונות בארץ. לדברי מיכה קירשנר אוצר עדות מקומית: "תצלומים, הם לכאורה הייצוג הטהור של הכרוניקה. צולם ולכן התרחש, ואם התרחש אזי בדיוק נמרץ כפי שמיוצג בדימוי. הדימוי אמור לייצג אמת סובייקטיבית. האמת היא בעיני המתבונן." גם כאשר הוא מודע לסובייקטיביות הצילום, קירשנר מאמין בכוחו של הצילום העיתונאי לשנות מציאות, גם בעידן שלנו בו כל טלפון הוא מצלמה, וכל עובר אורח הוא צלם.

אמנם מתוך שפע הדימויים שמציף אותנו לפעמים צף דימוי איקוני אשר נחרט בזיכרוננו ומטלטל אותנו, אך טלטלה זו עוברת עד מהרה. בתקופה בה "פוסט אמת" היא מילת השנה, העובדות אינן הכלי דרכו אנו רואים את המציאות אלא הרגש. הצילום קורע הלב של פעוט סורי בן שלוש, שטבע בחוף טורקיה בדרכו עם הוריו ליוון פתח לזמן קצר את שערי אירופה לפליטים מסוריה ועירק, אך לא לזמן רב, וגל הלאומנות ששוטף את אירופה יחד עם הפיגועים הולכים וסוגרים את שעריה בחזרה. אחמד דוואבשה תולה בנו עיניים גדולות בתצלומו המרגש של יהושוע יוסף. הוא נפגע בשרפה שביצעו טרוריסטים יהודים בדומא. האם הצילום ימנע פשעי שנאה נוספים? נדמה שנאיבי לקוות שכן.

אחמד דוובשה בצילומו של יהושע יוסף. מקום I בקטגוריה חדשות.
אחמד דוובשה בצילומו של יהושע יוסף. מקום ראשון בקטגוריה חדשות.

ובהערה צדדית איני יכולה להתאפק מלשאול – האמנם בקטגוריה "דת ואמונה" עלינו לראות רק חרדים? האם אין ביטויים נוספים לדת ואמונה – או אולי להעדרה? אין ספק שזה מצטלם טוב, כמו כל "האחרים" – כל מי שזר ונבדל מאתנו מעורר סקרנות. נדמה שהשיח על דת ואמונה בארץ יכול להיות מגוון קצת יותר.

התערוכה "תיאטרון ההתגלויות" של רוג'ר באלן בגלריה זימאק מציגה עבודות חדשות של באלן הניצבות על הגבול בין ציור לצילום. טכנית מדובר בצילום, אך הרובד הצלומי כמעט מתבטל מול הציוריות של הדימויים. בביקור בבית כלא נטוש לנשים, מצא באלן חריטות על חלונות, שנראו נובעות מרובד ראשוני בנפשן של הכלואות. בהשארת חריטות אלו עובד באלן על ידי מריחת צבע וגירודו על חלונות במקומות שונים. את התוצאה הוא מצלם מול האור, וזה הדימוי שמגיע אל עיננו. זהו מסע אל תוך הנפש ואל הדימויים הראשוניים הצומחים בה. דימויים אלו שונים מצילומיו הישירים שהכרנו עד כה, ועם זאת נראים כהמשכם הישיר – צעד נוסף אל עולם השוליים, בו מציאות ודמיון מתערבבים.

רוג'ר באלן בצילום בתערוכה בגלריה זימאק
רוג'ר באלן בצילום בתערוכה בגלריה זימאק

באלן, נולד בניו יורק וחי ופועל בדרום אפריקה. אימו הייתה צלמת בסוכנות מגנום, וצילומים ליוו את ילדותו, אך הוא לא קיבל הכשרה פורמלית בצילום. לפרנסתו למד גיאולוגיה ועבד ברחבי אפריקה. שם קנה מצלמת רוליפלקס והחל לצלם – בתחילה יום יומיים בשבוע במקביל לעבודתו. עם ההצלחה כצלם יכול היה ב-1995 לעזוב את עבודתו ולהתפנות לצילום 3-4 ימים בשבוע. הוא נוסע לאזורי הספר בדרום אפריקה, ומתחכך באנשי השוליים, שחיים על גבול התרבות.

דרזי וקייסי, תאומים, בצילום של רוג'ר באלן מ-1993
דרזי וקייסי, תאומים, בצילום של רוג'ר באלן מ-1993

הסדרה הקודמת שעבד עליה הייתה "asylum of the birds" – מעין בית מחסה לחיות בו חיים אנשים ובעלי חיים בערבוביה. מוטיבים מסוימים מרתקים את באלן וחוזרים בעבודותיו – ציורי קיר, חוטי תיל ודברים שתלויים על הקיר, חיות.

המראה, רוג'ר באלן 2012. מסדרת Asylum of the Birds
המראה, רוג'ר באלן 2012. מסדרת Asylum of the Birds

נראה כי עם השנים החירות שלוקח באלן לביום תמונותיו גדלה, אך הן תמיד מבוססות על האלמנטים שהוא מוצא במקום. לשאלה האם צילומיו אותנטיים או מבוימים עונה באלן: "כל תמונה היא מבוימת, אני בוחר להיכנס לחדר בשקט, לא להפריע לבחור שישן שם, אני בוחר זווית למצלמה, אני מחכה לרגע שיהיה מדויק". עבורו, אין הבדל בין האותנטי למבוים, כי הצלם נוכח ברגע ולמעשה מביים אותו בכל פעם. רק בסדרה האחרונה שמוצגת בתערוכה באלן הולך צעד אחד קדימה ומבסס את הצילום על עולמו הפנימי – עולם של רוחות, כתמי הרורשאך של הנפש.

"חיקוי", 2005, רוג'ר באלן
"חיקוי", 2005, רוג'ר באלן

גיא בן נר, אמן וידאו ומורה במדרשה לאמנות בבית ברל יוצר סרט פסאודו תיעודי-לימודי – "אמני הימלטות", אשר מוצג כרגע בגלריה זומר. במשך שנתיים נסע למתקן חולות ולימד שם את הפליטים הכלואים שם קורס מבוא בווידאו. קורס דומה עד מאוד לקורס אותו מלמד בן נר במדרשה לאמנות, בו למדתי גם אני. דרך מושגי יסוד בקולנוע, חותר בן נר כנגד המציאות שאנו מקבלים או מסרבים לראות. בן נר ותלמידיו עוסקים במושגים בסיסיים בקולנוע, כמו המשכיות, המבט, האמת והבדיון. הסרט "נאנוק" משמש לבחינת הפיקציה בתיעוד, ומחזיר אלינו את השאלה – איזו פיקציה יוצר בן-נר בסרטו? כיצד ביים את הפליטים התלמידים כדי להעביר את המסר שלו? באחד הרגעים בסרט משחזר בן נר את הסצנה האחרונה בסרט "blowup" של אנטוניוני, בו הצלם, גיבור הסרט, מוותר על עמדתו כצופה שיכול לדעת הכול באמצעות המצלמה שלו, ומשתתף במשחק הטניס-פנטומימה של קבוצת השחקנים. בשחזור, עומד בן נר מחוץ לגדרות המתקן, ואנו איתו, באותו משחק של אמת ודמיון. כדאי מאוד לראות את העבודה המצחיקה-עצובה-מרגשת הזו.

סטילס מתוך הסרט "אמני הימלטות", גיא בן נר
סטילס מתוך הסרט "אמני הימלטות", גיא בן נר

עדות מקומית 16

אוצר: מיכה קירשנר

עד 28/1/17

מוזיאון ארץ ישראל תל אביב

אתר עדות מקומית בו ניתן לראות את העבודות

"אמני המלטות" גיא בן נר

עד 4/3/17

גלריה זומר

"תיאטרון ההתגלויות" רוג'ר באלן

אוצר: ירון הרמתי

עד 17/1/17

גלריה זימאק

לאתר של רוג'ר באלן