כל בוקר ב8 הימים האחרונים הקפצתי את מתן בן ה10.5 למחנה הכדורסל של BC.
מדובר בנסיעה של 45 דקות, ועוד רבע שעה אח"כ לעבודה,
והתעקשתי לקחת אותו בעצמי.
ישבתי על הספסל כל בוקר כשעה וחצי וצפיתי בהצגה הכי טובה בעיר.
סדר גודל של כ20 ילדים ונערים בני 9-11,
ואיתם כ6 מאמנים, בראשם המאמנים האמריקאים DJ sackman או Marcus
עובדים על המגרש כשהאנרגיות מורגשות בכל מקום.
חשבתי שזה רק אצלי ככה, אבל טובי, חברת ילדות שפגשתי
אחרי שנים במסגרת הזאת, אמא של ילד שגם הוא השתתף במחנה,
אמרה שהיא מרגישה אותו דבר.
אולם נקי למופת וממוזג, משמעת שלא ראיתי ב…. שום מקום בעצם,
המאמן האמריקאי שמדבר ומסביר באנגלית, כאשר מיד אחריו
חוזר על הדברים ומתרגם אחד המאמנים הנוספים שעל המגרש.
אז מה הסיפור עם המאמנים מארה"ב? אממ..הם המאמנים במחנה,
חברה' שאימנו ומאמנים שחקנים מהNBA, שמדריכים את הבן שלי.
ולא, הילד לא דובר אנגלית. הוא לומד כמו כל ילדי ישראל
בבי"ס מספר שעות בשבוע בכתה של 40 ילדים אנגלית.
וכאן הוא מקבל שעות של אנגלית "ישר לפנים". עם תיווך, אבל זה לא משנה בכלל.
משהו נפתח אצלו בימי המחנה, גם עם האנגלית. קודם כל, הוא הבין שבשביל להגשים את החלום שלו
להיות שחקן בNBA, אלא מה, הוא חייב אנגלית טובה. והנה כבר מוטיבציה
להתנהג למופת בשיעורי אנגלית בבית הספר!
במהלך האימון נשלחים הילדים לשתות ו"לכתוב בקלסר". מה לכתוב עכשיו? הילד
לא מוכן להכין שיעורי בית כבר חצי שנה, שלא לדבר על לפתוח מיוזמתו ספר, וכאן
הוא מתיישב יחד עם כולם, פותח קלסרים ומתעד תרגילים, כדי להתאמן אח"כ בבית.
אם מישהו היה אומר לי שהבן שלי ישב ויכתוב תרגילים במהלך החופש הגדול הייתי
צוחקת לו בפנים.
טעיתי ובענק.
במהלך האימון השקט באולם מופתי. אף אחד לא מעז לכדרר כשזה לא הזמן,
אף אחד לא מעז להפריע, וכשמתחילים להתאמן המאמנים עוברים בין הילדים,
מדגימים , בוחנים, טופחים על השכם, צוחקים על הילדים, הכל בנינוחות ובאופן מכובד ומרתק ממש.
במהלך האימונים נכנסים הילדים לכיתות ולומדים בשיעורים פרונטליים!! מהי הצלחה,
מקבלים זריקות מוטיבציה, לומדים על מטרות בחיים, סדר וארגון.
תזונה, פעילות גופנית, סדר יום, חשיבות השינה…… והילד בא הביתה
ומצטט לי את כל זה!
באחד מהאימונים לקח DJ SACKMAN קבוצה של ילדים וצילם אותם קולעים לסל.
עמד ילד ילד וצילם אותו בוידאו.
אח"כ הוא ישב איתם על הספסל, עבר ילד ילד, וניתח איתו את תנועות הגוף, מנח הידיים והרגליים.
אני יושבת מרחוק ותוהה ביני לבין עצמו ,מה בדיוק הילד מבין מהשיח האישי הזה??"
אין כאן תרגום בגוף הסרט…
אחה"צ כשאספתי את מתן שאלתי אותו מה היה בסשן הזה.
אמא, DJ הראה לי איך שהרגל שלי עומדת בזוית לא נכונה וזה מקשה על הקליעה שלי…
וגם, הוא הראה לי שהיד צריכה להיות ככה ולא ככה"…
"מה אתה אומר??" ומאיפה אתה יודע את כל זה? הוא דיבר אליך בעברית??
"לא , מה פתאום, אמא", הוא דיבר באנגלית והבנתי הכל, זה ברור!
"מה ברור, איך ברור??"
"אמא, הוא גם הראה לי בוידאו, וגם אמר לי dis yes, dis no….." וישר הבנתי!"
🙂
עוברת בי המחשבה, בה שיתפתי את לירן מנכ"ל BC, שככה בעצם צריך להיראות בית בספר.
כשהייתי ילדה גדלתי ביוון והלכתי לבית ספר אמריקאי, באתונה. ומה שקורה כאן על המגרש
מאד מזכיר לי את התחושה שלי כילדה. הלימודים היו בקבוצות קטנות, כיתות של כ20 ילדים,
היה רגוע, שקט ומכבד, ובעיקר חוויתי. כל חומר לימודי שהועבר בבית הספר הועבר בדרך חוויתית ומעשירה, 4 שנים של הנאה צרופה.
זה מה שהבן שלי עבר ב8 ימי המחנה, הוא למד כדורסל מהטובים ביותר, עם ילדים רציניים
כמוהו, בסביבה תומכת, ומכבדת, בדרך חוויתית שאין שני לה.
אולי רק נדמה לי,אבל משהו בעמידה שלו השתנה, משהו בעיניים נראה אחרת פתאום.
משהו מאד חיובי ומעודד שאנחנו בכוון הנכון ונראה הרבה יותר טוב 🙂
המחנה מאחורינו, ולפנינו הרשמה למרכזי האימונים השנתי של BASKETBALL COACHING.
2 שבתות בחודש, בזמן שכל החברים של בני ישנים, ואולי גם ההורים,
ניסע לאימון נוסף בBC. שעה וחצי שהם הרבה הרבה יותר משעה וחצי.
רוצים לראות איך זה נראה?
לימיצ
11.11.16 – ההרשמה למחנה האימונים בסוכות נפתחה. אנחנו כבר בפנים!