מדינת ענק במזרח הרחוק, סין, הטביעה את חותמה על התרבות אנושית במשך אלפי שנים. יצירות המופת של סין השתמרו והגיעו למדינות המערב, וחוללו מהפכות תרבותיות ואמנותיות רבות.
ספר זה מביא במלואן חלק מיצירות המופת האלו, ומאפשר לקורא לטעום ולהכיר את התרבות והפילוסופיה של סין.
הפרק הראשון הוא "סודו של פרח הזהב", שהינו ספר המביא את עקרונות המודעות העצמית של חכמי סין, כפי שנוסחו בכתבי הפילוסופיה הסינית העתיקה. מקורותיו של הספר עתיקים הרבה יותר, ומסתמכים על כתבים שזמנם בסין לפני כארבעת אלפי שנים.
הספר מיועד לפתח בקורא מיומנויות של מדיטציה, וללמד אותו להגיע בעצמו לידי מודעות עצמית גבוהה, עד כדי הארה והבנת תבנית האדם והיקום העליונה.
"סודו של פרח הזהב", ספר החיים הנעלים של חכמי סין, הפך להיות נחלת המשיכים מבין אנשי המערב.
אין ספר המיטיב להראות לאדם את הדרך לפיתוח הפוטנציאל האישי ולהכרת המודעות הגבוהה, המקשרת בין האדם והיקום, מאשר ספר זה.
ולהלן חלק מעיקריו:
הטבעית נקראת הדרך. הדרך חסרת כל שם או צורה. זוהי רק התמצית, רק הרוח הראשונה.
תחילה בסס לעצמך אחיזה איתנה בפעילויות היומיומיות בתוך החברה. רק אז תוכל לטפח את המציאות ולהבין את התמצית.
הלב הוא המקום בו מתרכזת הרוח הפתוחה לגמרי והמודעות.
התודעה השמימית (המודעות הבלתי מותנית) משולה לבית; האור הוא בעל הבית. לכן, ברגע שהופכים את האור, גואה כל האנרגיה בגוף.
החיוניות והאנרגיה מתנוונים יחד עם היקום, אך הרוח המקורית (תמצית המודעות) עודנה שם; זהו האינסוף.
הגוף אינו רק הגוף הגשמי, מפני ששוכנת בו גם נפש תחתונה. הנפש התחתונה פועלת בהתאמה עם המודעות והמודעות מתפתחת על בסיס הנפש התחתונה. הנפש התחתונה היא עמומה: היא תמצית המודעות.
אם המודעות אינה מופסקת, השתנותה וגלגוליה של הנפש התחתונה נמשכים עד אין סוף מפרק חיים אחד לשני, מדור לדור.
וישנה הנפש העליונה, המקום בו צפונה הרוח. הנפש העליונה שוכנת בעיניים במשך היום ומתאכסנת בכבד בלילה. בהיותה בעיניים, היא רואה; בהיותה בכבד, היא חולמת.
הנשימה היא התודעה העצמית; התודעה העצמית היא זו שנושמת. ברגע שהתודעה זזה, יש אנרגיה. אנרגיה נובעת באופן בסיסי מהתודעה. מחשבותינו מהירות מאוד; מחשבה אקראית יחידה מתרחשת ברגע ונענית בנשיפה ובשאיפה.
מדיטציה מכוונת היא האור של המודעות; השתחרר, והוא יהיה האור של התמצית.
אם לא עוצרים את המודעות, הרוח לא מתעוררת לחיים; אם לא מרוקנים את התודעה, סם החיים לא מתגבש.
המים והאש הם יין ויאנג, יין ויאנג הם התמצית והחיים, התמצית והחיים הם גוף ותודעה, גוף ותודעה הם רוח ואנרגיה.
הדרך עומדת לנגד עינינו, ובכל זאת קשה להבין את הדברים העומדים לנגד עינינו. אנשים אוהבים את הבלתי שגרתי ונהנים מן החדש; הם מחמיצים את מה שנמצא ממש מתחת לעיניים שלהם ואינם יודעים היכן נמצאת הדרך. הדרך היא הנוכחות המיידית: אם אינך מודע לנוכחות המיידית, תודעתך מתרוצצת, האינטלקט שלך רץ, ואתה ממשיך לחשוב בצורה כפייתית.
כל זה נובע מהרדידות של העוצמה הרוחנית, והרדידות של העוצמה הרוחנית נובעת מהמירוץ בתוך התודעה.
היצירה השנייה בספר היא "עשר משאלות" של "הקיסר הצהוב" (הואנג-די), זהו לקט של שאלות בנושאי בריאות ששאל הקיסר האגדי את חכמי הטאו. השאלות מתייחסות לשימוש במיניות ובפעילות מינית לשיפור הבריאות, לתרגולי נשימה, לתזונה, לשתיית יין ולהרגלי שינה- הכל כדי להגיע ליין ויאנג טהורים, כלומר להגיע לאיזון גופני המבטיח הן בריאות והן צלילות מחשבתית.
חשיבותו של הטקסט המופיע ב"עשר השאלות" רבה, כיוון שהכתבים הקלאסיים הללו מקורם בבירור, לפני כ-2500 שנה, ואין הם העתקות מאוחרות.
יין ויאנג הם אמות המידה של הסדר. כאשר בני האדם מאבדים אותם, הם לא מתרבים, אבל כשבני האדם שומרים עליהם, הם משגשגים. הכנס לתוך גופך יין על מנת למצק את יאנג, ותשיג בהירות רוחנית.
למשל:דדא- צאנג מציג את שיטתו לריפוי אין אונות באמצעות בליעת כוח- החיים של הציפורים, לגאו אאו שיטה לחיבוק אישה על מנת לפתח בהירות רוחנית ושאן מציג את שיטתו לשליטה על אנרגיה באמצעות יחסי מין.
השינה מאפשרת למזון להתעכל ומפזרת את התרופות כך שהן מגיעות לכל מקום בגוף. האנרגיה של המזון נספגת בעדינות ונעה בשקט. בלילה, אנרגיה נשלחת לכל חלקי הגוף.
אחרי שהופחו חיים בכל חלקי הגוף באורח יציב, אתה מוצק מבפנים ושלו מבחוץ, לכן לא תופיע בגופך פריחה או גידול. זאת הגשמת ה'דרך' על פי וון צי.
הפרק השלישי בספר נקרא "ירקות שורש מדברים", במובן של "שורשים מדברים" או "יסודות מדברים"- הינו אוסף של הגיגים הנוגעים לדברים היסודיים בחיי אנוש. הם נכתבו במאה ה-16 על ידי מלומד סיני, הונג זיצ'- האנג הידוע גם כהונג יינגמונג.
אלו הם מחשבותיו על הסודות של שלווה וחכמה בעולם משתנה, הרהורים על ארבעת העונות של תקופת חיים.
בחרתי עבורכם חלק קטן, רק עבור הטעימה:
• אלו החיים חיי יושר עלולים להיות אומללים לזמן מה, אך אלו המסתמכים על חנופה לבעלי הכוח הינם חסרי כל לנצח.
• אנשים מוארים צריכים תחושה של דחיפות בזמנם הפנוי ומצב רוח של נינוחות כשהם עסוקים.
• ברכות לעיתים קרובות מובילות לפגיעה, לכן היזהר כאשר דברים מסתדרים לפי שביעות רצונך. הצלחה עשויה להיות מושגת לאחר כישלון, לכן אל תמהר לוותר כאשר התאכזבת.
• היה פתוח ורחב אופקים בחיים אלו, כדי שאף אחד לא יישא תלונה כלפייך. תן לנדיבותך להמשיך הרבה אחרי מותך, כדי שאנשים יהיו מרוצים.
• אנשים הפעילים באופן כפייתי אינם יציבים, בעוד שאלו המכורים לשאננות הם אדישים. לאדם צריכה להיות רוח מלאת חיים בתוככי השלווה; זוהי המנטליות של המוארים.
• כאשר אתה פוגש באנשים לא ישרים, השפע עליהם בעזרת כנות. כאשר אתה פוגש באנשים אלימים, השפע עליהם בעזרת עדינות. כאשר אתה פוגש באנשים מעוותים, הענק להם השראה בעזרת צדק. אז העולם כולו נכנס לתוך כור ההיתוך שלך.
הפרק הרביעי נקרא "לבקש אחד ולקבל שלושה", פתגמים ומשלים מהקלאסיקה הסינית.
הספרות הסינית הקלאסית על גווניה השונים מתאפיינת בנרטיב עשיר של סיפורי משלים ופתגמים. דרך התבטאות זו רווחת יותר ככל שהתקופה קדומה יותר.
בקובץ הזה, קובצו על ידי המתרגם פתגמים ומשלים מן המפורסמים ביותר בקלאסיקה הסינית. הקריטריונים למבחר היו בעיקרם אלה: גיוון ספרותי וסגנוני נרחב ככל הניתן, חתך היסטורי עמוק וארוך בשניהם וסיפורים תמציתיים שאינם מתארכים יתר על המידה.
פרק חמש נקרא "שיחות אודות הדרכה עילאית עבור העולם". זהו לקט של שאלות בנושאי אהבה, מין, היגיינה מינית ושימוש במיניות להארכת חיים, ששאל הקיסר האגדי את חכמי הטאו.
חשיבותו של הטקסט הזה רבה, כיוון שהכתבים הקלאסיים מקורם לפני כ-2500 שנה.
הספר ממשיך בפרק "נמר- דרקון- מיזוג היין והיאנג". בטבע ישנם 3 מעגלי חיים: ראשית ישנו מעגל השחיקה בזמן- הנקבע על ידי הירח והשמש הקוצבים את היממה; שנית ישנו מעגל ההתחדשות הנקבע על ידי האביב והקיץ ; ושלישית ישנו מעגל הגדילה והטיפוח הנקבע על ידי הסתיו והחורף. שלושת המעגלים יוצרים את נצחיות הטבע.
פרק זה עוסק באלכימיה הטאואיסטית המנסה להביא את התפתחותו הרוחנית של האדם לדרגה כזו בה ישתלב באופן מוחלט במעגל החיים של הטבע- כלומר, יזכה לאריכות ימים ואף לאלמוות.
הפרק הבא נקרא "למזג בין יין לבין יאנג". זהו לקט של הרצאות בנושא מיניות וזיווג בין הזכר-יאנג – והנקבה יין- שקיבל הקיסר האגדי מחכמי הטאו. טקסט זה דן במיוחד בחיבור ה"אולטימטיבי" בין גבר ואישה בזמן האהבה.
חשיבותו של טקסט זה רבה, כיוון שהכתבים הקלאסיים מקורם, בבירור, לפני כ-2500 שנה, ואין הם העתקות מאוחרות.
הפרק האחרון בספר הוא "חלון החדר האדום". סיפור זה מתעלה על רומן התנהגויות שגרתי, עד כדי טרגדיה. זהו הרומן הסיני הגדול ביותר שנכתב אי- פעם. כאן תוכלו לקרוא את חמשת הפרקים הראשונים מתוך היצירה המלאה. הרומן מתאר את סיפורם של פאו-יו ו'ירקן שחור', המהווים את הרומיאו והיוליה של הסיפור. הם גיבור וגיבורה טראגיים.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
