26 שנים וגעגוע

הסיפור של דניאלה: חיכיתי שעזרא יגיע – הוא תמיד הגיע. עד אותו יום ארור, כשכבר לא חזר. נשארתי לבד עם כל החלומות. בעיקר נשארתי לבד

בחורה עם מחשב נייד

בגיל 20 הייתי צעירה ומאוהבת.

קראו לו עזרא אשר, הוא היה מבוגר ממני בשנתיים – החבר הכי טוב של אחי.

עזרא היה בן בית בבית-הוריי עוד לפני שהפכנו לזוג. הייתי רק בת 16 כשהכרתי אותו, אבל רק כשהתחיילתי, הוא כבר לא ראה בי עוד "האחות הקטנה". ואז הוא הציע לי לצאת אתו.

בהתחלה זה היה מוזר, לא הייתי בטוחה שאני רוצה להמשיך בקשר הזה. אני זוכרת ששוחחנו על כך והוא אמר לי  "בשבוע הבא אני יוצא לרגילה. אני עוד אוכיח לך שלא תרצי להיפרד ממני לעולם" – והוא צדק. לא רציתי יותר להיפרד ממנו לעולם.

עזרא אשר ז"ל

מאותו רגע התחלנו לרקום חלומות ביחד: היכן נגור, במה נעסוק, כמה ילדים יהיו לנו ומה יהיו שמותיהם, העתיד המשותף היה פרוש לפנינו.

מדי יום ראשון היינו נפרדים, כל אחד מאתנו הלך לבסיס שלו. במשך השבוע התגעגעתי אליו, חיכיתי לטלפון ממנו, חיכיתי למכתב שיגיע, חיכיתי שעזרא יגיע – הוא תמיד הגיע.

עד אותו יום ארור, כשכבר לא חזר.

ברגע אחד חור שחור. נשארתי לבד עם כל החלומות. בעיקר נשארתי לבד .

סגן עזרא  אשר  נהרג  ב- 24/5/93 בלבנון.

           עזרא אשר ז"ל

חשבתי שלעולם לא אוכל להמשיך  את חיי, חשבתי שלעולם לא אתאהב שוב, פחדתי שאשכח אותו.

השנים האשונות לאחר  מותו היו קשות מנשוא. לא היה לי אויר לנשום, לא הצלחתי לראות עתיד ורוד עבורי.

מתברר שהקלישאה  המעצבנת  "החיים חזקים יותר" – נכונה.

המשכתי בחיי, התאהבתי, התחתנתי, הקמתי משפחה – אך לא, לא שכחתי. עזרא  הוא חלק ממי שאני, הוא  חלק מחיי.

בתוך חיי היומיום והשגרה, יש לעזרא פינה  בליבי, נקודה ורודה של אהבה צעירה, תמימה. אהבה שלנצח תישאר ורודה – שרק טוב יש בה .

לפעמים הנקודה הזו מתעצמת ומשתלטת עליי, ואני למדתי להתענג  על רגעי הזיכרונות  ולדעת להכניסו חזרה לפינתו השמורה.

ויש רגעים שבהם המחשבות קשות ומקשות על הנשימה. לגייס את בני בכורי לצה"ל  לקח ממני משאבי נפש  רבים. ואחר כך להריח את ריח המדים כשהוא חוזר הבייתה…

ביתי בת ה- 19, כמעט  בגיל בו אבדתי את אהבתי. אני מתבוננת בה ולא מאמינה שהייתי כל-כך צעירה כשעברתי את המשבר העצום הזה בחיי. אני מוצאת את עצמי חוששת, מה יקרה אם יהיה לה חבר חייל? שחס וחלילה לא תיאלץ לעבור את מה שעברתי אני.

26 שנים חלפו מהיום שעזרא נהרג וחלומותינו המשותפים התנפצו.

ואני עודני מתגעגעת אליו, מתגעגעת למה שחלמתי שיהיה ולא היה.

עמותת הותיר אחריו חברה מעניקה תמיכה נפשית להתמודדות עם אובדן בן הזוג. העמותה מנוהלת על ידי צוות מתנדבות בלבד, וכלל הפעילות מיועדת לחברות חללי צה"ל. תרומתכם תסייע לעמותה בהפעלת מערך החירום, קבוצות התמיכה הקבוצתיות ופעילויות שיקומיות נוספות עבור החברות.

https://tinyurl.com/y5qepe6n