פתאם בגיל 64.5 הפכתי להיות דוגמנית הבית שלה…

"שם המשחק בגיל השלישי הוא החיוך באשר הוא"!!!

סלונה מאירה ואני14633153_10154679232624301_3578632480790582430_o 14633476_10154751486269301_3690681169860665031_o 14633613_10154679236774301_8570828333834360817_o 14795931_10154727534629301_1906295149_o 14858726_10154759309244301_755301026_o 15398844_10154893593034301_980232502_o 15272199_10154851617384301_7416139335846252728_o 15252557_10154851627669301_5344433090852925241_o 13277920_10209221878934589_1640067076_n 14859782_10154751791404301_5925973681112899713_o 14976480_10154711298979185_2946681105480048999_o 14976009_10154833493709301_1888472569_o 15111054_10154766825104185_9018890918227346883_o 15156771_10154821048464301_6208870997045377411_o 15171261_10154850708834301_6776133118950286923_n 15193546_10154850708434301_8519277623315145436_n 15205828_10154845005419301_1467278905_o 15235579_10154851627814301_4660267794496214142_o 14188384_10154545741154301_3232609981296479575_o 14188414_10154545745414301_242050444357352539_o 14138119_10154545745684301_4601126761688238068_o 14102949_10154545621139301_3018734538939454888_oסלונה 1 סלונה 3 סלונה 4 סלונה 5 סלונה 6 סלונה 7 סלונה 8

צילומיה של מאירה גוראי רז

אני לא ממחלקות הטיפים ולא מה"עיצעס גיבריות"…(יענו נותנות עצות באידיש)אבל אני לא יכולה להתאפק ב"עצה" הזו:ושווה להפנים "שם המשחק בגיל השלישי הוא החיוך באשר הוא"!!!

למדתי את זה מתוך הצילומים שלי, כל צילום שאני לא מחייכת בו נראה כמו חרב עלי עולמי .

מה שהשתנה אצלי בעולם הצילום הוא שהפכתי ממצלמת ראשית למצטלמת ראשית.

אני בעולם הצילום עשרות שנים מוידאו ועד סטילס לסרוגין.

זה היה תהליך שלא ממש הרגשתי איך הוא משתלט עלי, אבל אפשר לומר שמצאתי התמכרות חדשה שהיא לשמש אובייקט צילום ובעיקר צילום בתנועה ותוך כדי חוויה.

 הכרתי אשה בשם מאירה גוראי רז ברשת החברתית ששמה "מוטקה" שתינו העלנו צילומים מדי פעם לקהילת הצילום של "מוטקה"

וקלטנו זו את זו תוך כדי שאנחנו מצ'פרות אחת את השנייה במחמאות על הצילומים.

הסתבר שאנחנו גרות בקרבה גיאוגרפית אחת לשנייה שתינו גרות בדרום הארץ.

.ב"אלסקה" אני לא מבינה גדולה, אני יודעת שנוסעים לטיול מאורגן לאלסקה, רואים קרחונים, דובים, כל מיני חיות כאלה שגוררות על השלג אסקימוסים…וחוזרים לארץ.

הצילומים שלי רובם מצולמים בשדה שמחובר לביתי במושב כוכב מיכאל, ואני גם קוראת לפוסטים האלה "בגלריית השדה".

מאירה כותבת לי משם: כשאחזור אני רוצה לצלם בשדות שלך… מאירה הייתה  מעלה שלגים מאלסקה ואני ירקות.

אני רואה שהיא לא מפסיקה להעלות עוד ועוד שלגים

ואז שאלתי אותה: מה נסגר??? הטיול המאורגן שלך לא חוזר הביתה???

ענתה לי: אני אצל הבת שלי לירון שנשואה לאמריקאי ויש לי גם נכדה מדהימה בשם מיקה.

כשחזרה הגיעה לצילומים בשדות ושם התחיל החיבור בינינו מצלמת ומצטלמת.

הקשר הראשון החל באפריל 2016 ומאז אני מרובת "בוקים" אחד יותר יפה מהשני, מאירה מצליחה להוציא את האור ממני,

ואני עושה עבודה על הבטחון העצמי שלי, על היציבה, על הנשיות , על שפת הגוף ובעיקר על החיוך שלי.

לפוסט הזה אני בוחרת להעלות תמונות שמשקפות את תהליך פרוייקט הצילום שלנו.

תהנו באהבה אירית.

אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.
כששואלות אותי איך התחלתי את העסק שלי "העגילים של אירית דגמי", אני מספרת שאני אשה כזו שהחלומות שלה מגשימים אותה. ​ את סוג העגיל הזה עם שלושת המרקיזות משובצות בשלל צבעים אני עונדת מעל עשור. פה ושם חברות ביקשו שאכין גם להן וזה התנהל כעגילי אירית והחברות שלה. ​ יום אחד העלתי פוסט לפיסבוק שלי וסיפרתי על העגילים. ​ הפוסט יצר עניין ונשים החלו להתעניין בעגילים ושאלו אם אני מוכרת? אמרתי כן. ​ ומאז הכל היסטוריה. ​ אני נשאלת למה דווקא הצורה הזו ולמה רק את הצורה הזו אני משבצת ומוכרת? ​ התשובה שלי: ​ יש משהו בנפילה הזו של שלושת המרקיזות שצורתן כצורת עלים,ומניסיוני גיליתי שהדגם הזה מחמיא לכל אשה שעונדת אותם ונראה כאילו עיצבו אותם רק בשבילה.