כשהגעתי להרצאה של ניר אלימלך, "חיה בתוכי", הדבר הראשון שתפס את מלוא תשומת ליבי היא השמלה הורודה של ענת אלימלך שניר תלה על הקיר מאחוריו. זו השמלה שאמורה הייתה ללבוש בפסטיגל. כל מה שנאמר אחרי זה באולם ההרצאות עמוס הנשים במפגש המרתק של ניר היה מבחינתי רק תוספת לשמלה הריקה והמהדהדת שהזכירה בעוצמה ,ללא הפסקה וללא מלים, את חסרון היותה של ענת היפה.
מה לה ולמוות? ענת הייתה צעירה וששעטה קדימה והצליחה. ענת האהודה, המקסימה והמלאכית, מה לה ולטרגדיה כזאת? אבל כן, ענת נרצחה והגבר שאהבה, הגבר שלה, מעצב השיער דוד אפוטה, היה גבר אובססיבי, אלים ולבסוף גם הרוצח שלה.
אלימות נגד נשים תופעה נרחבת ונסתרת
ענת אלימלך. מלאכית שנקטפה בטרם עת. צילום: מסך
סיפורה של ענת ושל מעגל האלימות בהן חיות, מתברר, מאות אלפי נשים מדי שנה, הוא סיפור גנוז. מסמר שיער לחשוב שהנושא מטוטא מתחת לשטיח, אולי הוא לא סקסי מספיק כמו טרור פלסטינאי למרות שהוא גובה קורבנות רבים הרבה יותר מדי שנה. אולי זה לא נעים להודות בעובדה שחיים בקרבנו, בחברה הישראלית, גברים נורמטיבים רבים שיש להם צד אחר שמביא אותם לכדי אלימות ולעתים לכדי רצח. שזו בעיה חברתית ובהחלט לא רק הבעיה של נשים בלבד.
אחיה ניר. לא שכח ואנחנו לא שכחנו. צילום: סאן פרג'
148 נשים נרצחו בישראל בידי בני משפחתן מ-2011. כשליש מהן התלוננו במשטרה. 11,800 תיקי אלימות במשפחה נפתחים כל שנה. 75% מהם – נסגרים. יש דיסוננס עצום בין כמות הנפגעות לבין אי היות הנושא באג'נדה של הממשלה, המדינה, החברה. בואו, לא נעים לדבר על זה נכון? חיים בקרבנו מחבלים, יש רעות חולות בחברה שצריך לטפל בהם. אולי זה כואב מדי מכדי להודות בכך.
לדברי ניר כל אישה רביעית בישראל חווה אלימות כלשהי מצד גבר קרוב אליה ובתוך מעגל אלימות זה אסור לשכוח את הילדים המעורבים, הנחשפים, הנפגעים גם הם.ובהנתן העובדה שנשים רבות לא מלוננות, הרי שהסטטיסטיקות אפילו רחבות הרבה יותר ומהוות תופעה חברתית עצומה ומדאיגה.
התמונות הקשות והנתונים קשים אף יותר. צילום: נטע דורון
אורות אדומים
כרסמה בי השאלה מדוע ענת חזרה לדירה של דוד באותו היום הארור ולא הלכה לאוניברסיטה. מה משך אותה אליו למרות שכבר נפרדה ממנו חודשים לפני ועברה לגור עם אביה. אם רק ניתן היה להשיב את הזמן לאחור. אם רק הייתה מקשיבה יותר לאור האדום הגדול שוודאי דלק והבהב בפניה, ובפני משפחתה, הייתה חיה היום.
אבל כל זאת היא חוכמה בדיעבד. וכפי שניר אמר, החוכמה היא לא לזהות בדיעבד אלא בזמן אמת את האורות האדומים. וזה לא פשוט בכלל, כשאת בתוך הסיטואציה, נתונה ללחצים, לשכנועים, ל sweet talk של המקרבן, למחשבה אולי שזה תלוי רק בך, שהוא ישתנה, ועוד תסריטים אפשריים ומטעים.
הפריטים שנותרו מאחור. צילום: נטע דורון
אישה במעגל אלימות – דעי שאת לבד
אם יש משהו עוד יותר עצוב שניתן להוסיף ולומר זו המסקנה אליה מתכנס ניר. "אישה את לבד". ולכן, לטענתו, אישה במעגל אלימות חייבת לזהות את היותה כזאת ולהושיע את עצמה. יש העצמה ויש עוצמה. והוא גורס, "תהיי אישה עוצמתית. את ממילא כזו." אישה עוצמתית חיה את חייה בחופש, ללא הגבלות, יודעת לבקש עזרה כשצריך מתוך עוצמה, מובילה את דרכה בעצמה. הרווחה, משטרה, בתי משפט – לא מהם תבוא הישועה.
מדוע אין דבר כזה "העצמה גברית"? שואל ניר, וזו בעצם מסכם הכל.
