שתי בובות של חתן וכלה מונחות על הבמה. בשקט, ללא תנועה. זו היא התמונה הפותחת את ההצגה "תמונות מחיי נישואין" העולה בימים אלו שוב על הבמות בישראל, והפעם כקו-פרודוקציה של תיאטרון גשר ותיאטרון הקאמרי.
אולי רמז לכך שכולנו בעצם בובות על לוח משחק גדול שנקרא "מוסד הנישואין"?
אבל מיד הבובות הללו הופכות בשר ודם בדמותם של איתי טיראן, הלא הוא יוהאן ואפרת בן צור שהיא מריאן. אומנם זוג שבדי טיפוסי משטוקהולם, אך כפי שיוכיחו לנו כבר בתמונה הראשונה, בה הם מנסים להתחמק מארוחת ערב משפחתית אצל ההורים בסוף השבוע, זוג נשוי הוא זוג נשוי הוא זוג נשוי, וככל הנראה עם בעיות ומאפיינים דומים בכל מקום בעולם.
ההצגה, כשמה כן היא, בנויה ממספר "תמונות" שהן למעשה פרקים במחזה ובחייהם של יוהאן ומריאן. שמות הפרקים בהצגה מתארים די במדויק את השלבים שעוברים הגיבורים במהלכה, כאשר הפרק הראשון קרוי "לטאטא מתחת לשטיח" (נחשו מה… ), השני הוא "מיטת מסמרים" (מתכון בדוק לאינטימיות מוצלחת…?), משם הדרך קצרה לשלב ה"להיות או לחדול".
מצליחים בקושי רב להגיע אל הפרק החשוב כל כך שנקרא "ללמוד לדבר" ובסופו של דבר מוצאים את עצמם בתמונה האחרונה במחזה שזכתה לשם המבטיח "ללכת יד ביד באמצע שום מקום".
אפרת בן צור ואיתי טיראן חורכים את הבמה ועל הדרך גם את הבטן של הצופים, כשתחושות התסכול של יוהאן ומריאן מתחילות לצוף מעל פני השטח וכאשר האמיתות שלעיתים הן קשות מנשוא, מונחות בצורה הכי גלויה אל מול פרצופו המשתאה של הקהל. השגרה ההרסנית, העניין ההולך ונעלם באינטימיות הזוגית, הקשיים היומיומיים והאכזבה מגידול וחינוך הילדות, כל אלו מנת חלקם של הזוג השבדי שנכתב על-ידי המחזאי (ותסריטאי/במאי/קולנוען) הענק אינגמר ברגמן כבר בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת.
תחילתו של המחזה כבר ב 1972 כסדרת טלויזיה בת ששה פרקים, בה התבסס ברגמן גם על ניסיונו האישי כולל נישואיו הכושלים וחיי הנישואים האלימים של הוריו. הסדרה המצליחה הפכה לסרט קולנוע שזכה לתפוצה גדולה ברחבי העולם ואף להצלחה קופתית מרשימה. ב 1981 גיבש ברגמן את החומרים הדרמטיים שהיו ברשותו לכדי מחזה תמציתי יותר המיועד לשני שחקנים בלבד.
מלבד שני השחקנים הראשיים, מופיעים על הבמה גם צוות של ניצבים שמחליפים את התפאורה בכל פעם שעוברים ל"תמונה" חדשה. התפאורה המשתנה והנוסעת על הבמה היא חלק בלתי נפרד מההצגה ומהווה מעין מסגרת לכל תמונה שמוצגת על הבמה.
באחד מרגעי השיא בהצגה יוהאן מודיע למריאן כי הוא נוטש אותה ואת הבנות לטובת חיים עם פאולה בת העשרים ושלוש שבה התאהב. מדובר בסצנה קשה וסוערת במיוחד כאשר מצד אחד הוא מטיח בה את התחושות הקשות שלו כלפיה וכלפי הילדות ומצד שני היא מתחננת אליו ומנסה בכל כוחה למנוע ממנו לעזוב.
בהמשך הוא מבין שאומנם הוא לא מסוגל לחיות עם מריאן אך גם לא יכול להמשיך את חייו בלעדיה.
ברגמן מתאר במחזה את הכוחות המניעים את חיי הזוג ומציג את מוסד הנישואין (שאליו זכה להיכנס חמש פעמים) באור בעייתי כקונספט שמובנים בתוכו דפוסים מוכתבים מראש וציפיות שרבים מהזוגות לא מסוגלים לעמוד בהן לאורך זמן.
"תמונות מחיי נישואין" הוא מחזה קלאסי, מעורר מחשבה, מסקרן ומהנה, שנכתב לפני כמעט יובל שנים ועדיין עומד ללא ספק במבחן הזמן שחלף והעולם שהשתנה.
מאת: אינגמר ברגמן
תרגום: גלעד קמחי ואיתי טיראן
בימוי: גלעד קמחי
שחקנים: איתי טיראן ואפרת בן צור