..
הבת האובדת/ נילי לנדסמן
סיפורת
303 ע'
זמורה – מוציאים לאור
..
לאחר שלושים שנה חוזרת יוליה לקיבוץ.
לאחר שנים של נדודים בארצות שונות, לאחר השתייכות לכתות שונות, לא שהיא רצתה לשוב לשם אי פעם. אך היא חלמה חלום.
בחלומה שולח אותה הגורו של הגורו שלה הביתה.
כך לפחות היא שמעה.
האם היה זה מהרהורי ליבה? או אולי אכן שלח אותה הגורו לביתה?
"אני חושבת שאני צריכה לחזור הביתה. כלומר אני חושבת שזה קשור לרגש האשם שלי.
על מה את מרגישה אשמה? שאלה לורה.
על מה לא?" (ע' 8))
אולי נמאס לה להיות "בת בלי בית" (ע' 9)
אך חלומות הם הרהורי ליבנו ונראה שהיא מבינה זאת ומתארגנת מיד לחזור לחייה הקודמים.
לזיכרונותיה.
לכל מה שהכירה.
אך מה שהכירה כבר אינו מוכר לה.
כולם בגרו והשתנו. הרבה יותר ממנה. היא עדיין אותה יוליה שהיתה למרות כל השנים שחלפו והחוויות שעברה
הקיבוץ אינו המקום אותו היא זוכרת. גם לא חבריה ואחיה.
אביה משלח אותה בביתה גרה דיירת לא רצוייה לה ואחיה טרודים בענייניהם.
מתוך הבדידות הזאת משוטטת יוליה בשבילי הקיבוץ, בשבילי זיכרונותיה ומנסה להבין את הבית, את עצמה.
את החיים שהיו לה.
יוליה מלאת כעס וטינה, רגשותיה נעים בין אהבה ושנאה, היא מתקשה לסלוח לדברים שקרו בעבר, היא מתקשה להתנתק מן העבר.
זה מפתיע, איך זה שכל הסדנאות שחוותה והגורואים שהיו לה, לא לימדו אותה להיות סלחנית יותר?
אז זהו, שלא.
חייהם של כולם סביבה מסובכים אך היא מתקשה להתנתק מהטינות שלה, להכיל ולהתרכך.
לאט לאט היא לומדת על עצמה ועל סביבתה.
ואנו מהלכים עימה בשבילים ולומדים אותה, אולי גם את עצמנו.
ספר מעניין, ישראלי מאוד וכתוב יפה ושוטף, על המורכבות שבחיי משפחה, בזוגיות. בהחלט יכול להזכיר לנו את עצמנו, לעמת אותנו עם כעסים שלנו
וטינות.
יוצאי קיבוץ יזהו בודאי מצבים ומראות מוכרים.
..
נילי לנדסמן נולדה בקיבוץ איילת השחר וחיה בתל-אביב.
מספריה: "נערתו" (בבל 1999), "הרומן הרומנטי שלי" (חרגול 2006), בטוב וברע (חרגול 2010).
