סדקים דקים / לאה צבי (דובז'ינסקי)

ספר שירים חדש של המשוררת המיוחדת לאה צבי (דובז'ינסקי)

סדקים דקים

..

סדקים דקים / לאה צבי (דןבז'ינסקי)

שירה

52 ע'

צילום עטיפה: עוזי גלס

ספרי עיתון77

..

היכן הסדקים הדקים האלה, הסדקים עליהם נקרא שם הספר? האם בחומות חייה של לאה או בליבה שלה? האם בלבנו שלנו?

כי שירתה של לאה נוגעת בכולנו. אנחנו פוגשים שם מצבים מוכרים, תחושות כואבות שחווינו, שהיכרנו.

לאה כותבת ללא התייפיפות, ללא ניסיונות לנשיאת חן, ללא מלים מפוארות ושום סגנון מעוצב.

ללא חשבון, ללא מנוח. בכאב רב היא מביטה בנו בישירות ושמה ולנו את המלים האלה, את הכאב השזור בכל ספריה.

והנה בספר זה מצא לו הכאב מקום לנוח בו.

היא הגיע להשלמה.

היא מספרת חוויות רגשיות חוויות אישיות כאילו ישבה מהצד ומביטה על עצמה, על חייה ועל תחושותיה.

ככה קל יותר להתמודד.

לכולנו.

זהו כאב אוניברסלי של קיום , של עד כלות.

של אין לזה סוף.

היא לא רואה אותו.

אני לא מצאתי אותו בספר.

היא משתפת אותנו בהרהוריה – אולי היא תפסיק לכתוב, כאילו אין היא רואה בזה כל טעם. כאילו אין לזה חשיבות בעיניה.

אך אנו יודעים: זה חשוב עד אימה.

אנחנו יודעים שהיא לא תפסיק לכתוב.

גם היא יודעת…

אבל היא כותבת:

"כמו תינוק

החורץ דינו ופוסק לינוק

כך לא אתן עוד ידי בשירה

שהרי אתם ממילא בעסקי פנקסנות ולא רוח,

אתם חושבים בדידות, אני צחוק.." (מתוך השיר "פנקסנות" ע' 11)

אל תפסיקי לכתוב לאה.

השיר הזה הקפיא אותי על מקומי שלי..

אילו/ לאה צבי (דובז'ינסקי) (ע' 37)

אילו

והנה השיר "מורשת" – שירן של נשים רבות, בוודאי גם של גברים (ע' 36)

 מורשת

ומה אנו מחפשים כולנו? שקט..והנה השיר הזה –  אוניברסלי וכמה אקטואלי

ע' 32 בספר:

חיפשנו שקט

..

קטע מתוך השיר "מדוזה"   (ע' 51) – השלמה או תקווה?

המחר הוא היום

האתמול הוא שלשום..

וכי מה אכפת לה

כל עוד היא צפה,

אולי מחר תגיע

לפורטוגל"

..

ספריה הקודמים של לאה צבי (דובז'ינסקי)

"לאן נעלם הצחוק של אבא?" (לילדים)

"אופיר" 2010

"שירים", הוצאת "חבר לעט" 2015

"אולי יתגלה אגם" ספרי "עיתון 77" 2017