..
שנות האושר המאושרות/ פלר יאגי
מאיטלקית: יערית טאובר
פרוזה
187 ע'
הוצאת עם עובד
..
על נעורים, על תשוקות, על חברות ועל הבדידות בה צומחת נערה.
בספר שני סיפורים: “שנות העונש המאושרות” ו”פרולטרקה”.
המשותף לשני הסיפורים הוא מערכת יחסים מנוכרת וקרה בין בת לאב המגדל אותה ואם רחוקה, על סיבוכי ההתבגרות ועל חיפוש הזהות העצמית.
..
הסיפור הראשון "שנות העונש המאושרות"
בפנימיה לבנות עשירות מארצות שונות נמצאת גם המספרת. בפנימייה כללי משמעת נוקשים ובנות שכל אחת מהן היא דמות מרתקת של נערה בצמיחה.
המספרת בקשר עם אביה. היא מתחנכת בפנימיות מגיל 8. עם אביה היא נפגשת בחגים. אין להם בית. אביה גר בבית מלון והם מתארחים לארוחות אצל חברים.
אמה גרה בברזיל ומשם היא מנהלת את חינוכה של הבת בשלט רחוק, באמצעות מכתבים שהיא שולחת לאביה ולמנהלות המוסדות בהן מתחנכת המספרת: "הפקודה מברזיל היתה: כנסייה קתולית. היא פוקדת, אני מצייתת, היא מנחה אותי שליש אחר שליש"" (ע' 49)
תיאור מרתק וציורי מאוד של הדמויות בספר:
פרדריק – "היא לא דיברה עם איש. נראתה כמו אלילה, שופעת בוז….לא היתה בה אנושיות. נדמה אפילו שהכל מעורר בה סלידה" (ע' 10)
המספרת מתאהבת בדמותה של פרדריק והן נעשות חברות "ופירוש הדבר היה למעשה ליטול את נשמתה, להיעשות שותפתה לדבר עבירה, לבוז לכל האחרות" (ע'23)
"ואולי מידי פעם בפעם אנו רואות דמות גבוהה חקוקה בשיש לנגד עינינו: זו פרדריק שחלפה בחיינו.." (ע' 20)
המורה לצרפתית "נראתה כמו גבר עצוב, בעיקר באור.." (ע' 22)
"מישלין..ראתה חובה לעצמה, בטבעיות ובפשטות, לחלוק את יופייה עם כולם" (ע' 60)
"על שותפתה לחדר: "היתה אחת מאותן נערות שהיו צריכות לחיות חיים אחרים" (ע' 51)
"עוד רגע ותבכה. דמעות מדודות בעיניה. רגליה קרסו. עליצותה גברה עליה.." (ע' 56)
ספר מלא סודות משפחתיים, שתיקות והסתרות ותיאורי יחסים בין בנות הפנימייה.
"מתוך הסכם שבשתיקה..נבחרת..זו שתהיה המנודה…זהו דחף כללי. עיניים מרושעות, כמו גלאי מתכות, הן שבוחרות קרבן." (ע' 76)
אך גיבורת הספר היא השפה התיאורית וחדת האבחנה ,חסרת רחמים וללא הסתרות.
הסוף מפתיע, אם כי לא ממש מיהרתי לדעת או לגלות.
רק קראתי ונסחפתי עם המילים, מן השפה ומהתיאורים שבסיפור היוצא דופן הזה.
..
הסיפור השני – פרולטרקה:
סיפורה של המספרת הגדלה אצל סבתה ומידי פעם נפגשת עם אביה ואתו היא נוסעת לטיול בספינה
האב היה עשיר שהפסיד את הונו אך יחד עם חבריו הקודמים הוא לוקח עמו את ביתו להפלגה בספינה למרות אזהרת חבריו שיש לשמור על הבת מפני המלחים.
מסופר בגוף ראשון ושלישי לסירוגין.
"זה לטובתי. משפט ארסי. אבל נשמע טוב. .מאותו הרגע הורע מצבי כקטינה. צריך להסתכל מאחורי הגב כששומעים תכתיבים כאלה. כשמוחזקים כבני ערובה בידי הטוב. אסירים של הטוב. טובת העם. ביטויים של עריצות…אני נמסרת לידי אחרים. לטובתי". (ע' 127)
..
אפל, נפלא ומרתק.
..
"שיעמומם של ילדים הוא הייאוש בהתגלמותו" (ע' 54)
