לעזוב הכל או להישאר

כאן באה השבירה. כאן היה רגע שהיא החליטה שהיא עוזבת.

בחורה עם מחשב נייד

כלל ברזל היה לה שהוביל אותה לאורך כל חייה. כלל ברזל ושמו -לא לקבל! כלום,שומדבר מאף אחד. למה? ככה הכי בריא והכי טוב.

והיא הפרה את כלל הברזל הזה כשיד שמחוברת ללב זהב נתנה לה מתנה. מכל הלב ובתום לב נתנה לה את המתנה.

והיא לקחה אותה.לקחה את המתנה ומאוד נהנתה ממנה. מתנה שהביאה לה רגעים של שלווה וטעם טוב בתוך מרדף החיים הלא קל.

אבל אז,כמו מעשה שטן הגיעה יד אחרת. לא יד אלא פה. בעצם פה שאמר ויד שכתבה. מילים מילים כתבה היד האחרת הזו. פוגעות,פוצעות,מכאיבות ובעיקר שיקריות.

המילים התייחסו למתנה וגרוע מכך התייחסו לנותנת המתנה,אותה אחת בעלת יד שמחוברת ללב זהב.

טעם המתנה אבד כלא היה ואת מקומו תפס טעם אחר. טעם מר,מגעיל ודוחה.

הכאב והכעס היו מעורבים . מצד אחד על שנתנה לעצמה להיות מספיק טיפשה ולהפר את כלל הברזל שלה ומצד שני כשהיא חשה עד כמה בעלת לב הזהב נפגעה והואשמה שלא בצדק.

כאן באה השבירה. כאן היה רגע שהיא החליטה שהיא עוזבת.

את המקום שהיה לה כמשפחה, את המסך הלבן שהתמלא במילים שלה,שבו כתבה שיתפה ופרסמה.

היא החליטה למחוק הכל ולעזוב.

אבל היתה לה עוד משימה לבצע לפני שתעזוב.

היד ההיא שמחוברת ללב זהב נתנה לה עוד מתנה.מתנת הנתינה וזו מתנה שהיא לעולם לא מסוגלת לסרב לה.

והיא קיבלה את המתנה והלכה לתת משהו למישהו שמאוד זקוק לו.

כשהיא חזרה לשבת מול המסך הלבן כדי לכתוב את פוסט הפרידה היא ידעה והבינה.

היא לא הולכת לשום מקום. היא נשארת כאן,שועלה ותיקה למודת קרבות לא תינטוש בגלל רוע אלא תישאר בגלל יד ששייכת ללב זהב,בגלל המון לבבות זהב שיש סביבה שם במשפחה הגדולה והמורחבת הזו.

אחת מאיתנו
הבלוג הסודי של הבלוגריות בסלונה, שבו ניתן לכתוב בעילום שם את כל מה שלא נעים לכתוב בבלוג הרגיל