אני רוצה לתת לך חיבוק,
כי את אשתו,
אני לא מכירה אותך או את משפחתך, מעולם לא נפגשנו, אין לנו חברים משותפים (או אני לכל היותר לא יודעת על כאלה) ואפילו את שמך הפרטי בדקתי עכשיו בגוגל.. ואת גם לא מכירה אותי ,אז אקרא לך נ' (נראה לי מוגזם לקרוא לך בשם פרטי אם אנו לא מכירות..)
אבל אני מבקשת לתת לך חיבוק..
כי רק את יודעת מה את מרגישה בלב,
את אישה חזקה – זה ברור, כי רק אישה חזקה ומדהימה, מסוגלת במשך שנים להקים משפחה ולשלם מחיר ענק – שהרוב המוחלט של העם שעכשיו כותב דעותיו בראש חוצות לא מבין מה זה אומר.
ואם אני רק יכולה לדמיין את הרגעים האלה שהם מנת חלקך במשך שנים.
ש-נ-י-ם, לקום בלילה לילד שחולה/ יומולדת בבית שאת מארגנת לבד / טקס בבי"ס כי אבא בדרום עם החיילים, שבעלך לא הספיק ללידה או איחר למסיבה /חתונה כי היה אימון, או כי היו צריכים אותו לישיבה קריטית לפני מבצע, על מאות פעמים שבשבת היית לבד/נסעת לחברים/משפחה ועשית זאת בחיוך כי כך בחרת…
ואת כל הרגעים הקטנים האלה שאת חווית במשך השנים של התמודדות, ושאלות, ותמיכה בבעל שיש לו קריירה,
ובגלל שאנחנו לא מכירות אני מצדיעה לך, כמו שאני מצדיעה לכל אותן נשים של המפקדים שבוחרות בשליחות הזו של הבעל, וזו שליחות.
כיוון שבלי זה לא היה מי שיגן לנו על המדינה (וסליחה על הקלישאה אבל זו האמת – גם למי שגר בתל –אביב…)
וראיתי את השאלות שהופנו אליך "אני לא מבינה איך היא נשארת איתו, למה היא ככה או אחרת.." – זה לזלזל בך כאישה שיכולה וצריכה לעשות את הבחירות שלה.
ואם את נ' יקירה, מרגישה עכשיו צורך לעמוד ליד האיש שבחרת בו לפני שנים ללכת את הדרך, אז תבורכי,
ואם תרגישי אחרת מחר, ותחליטי החלטה אחרת עבורך ועבור ילדיך, תבורכי באותה מידה.
כי זה ש-ל-ך.
וכיוון שאני אישה – וכאישה לחברתה למגדר, אני רוצה לתת לך חיבוק ולכבד כ-ל החלטה שלך בכל רגע נתון,
כי זה בעיניי החופש של הנשים – לתת כבוד לכל בחירה של כל אחת מאיתנו באשר היא.
לא להעביר ביקורת, לא להיות שיפוטית, לא לשאול שאלות, אלא ל-כ-ב-ד את הרצונות שלך ואת הבחירות שלך,
ושתדעי שאני איתך. בכל רגע. ובכל החלטה, מראש ובדיעבד.
חיבוק גדול.
(אני לא אשת איש צבא , לא מכירה , ולא מתיימרת… אבל לא מוכנה להיות שופטת…)
