האם תמיד כדאי, רצוי וחשוב לסגור מעגלים לא פתורים או לא סגורים בחיינו ?

בחורה עם מחשב נייד

 

הוטל מלטה

 

 

הוטל מלטה- עדנה שמש
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015,
403 עמודים
גילוי נאות את הספר קיבלתי לסקירה
הוֹטֶל מלטה הוא סיפור חייהם של בני הזוג אווה וארנסט בלום גיבורי העלילה. אווה וארנסט בלום הם ניצולי שואה שזכו לעלות לישראל
בעלילה שני גיבורים עיקריים ארנסט בלום יליד הונגריה ומומחה לכוורות ונכדו אמוץ שעזב את הטכניון, מצא עבודה כמפעיל עגורן בנמל וחיי הנישואים שלו נמצאים במשבר.
בין ארנסט לאמוץ קיימת מערכת יחסים מיוחדת ובגלל מערכת יחסים זו מבקש ארנסט הסבא שמרגיש כי חייו עומדים להסתיים מאמוץ בקשה מיוחדת. ארנסט מבקש מאמוץ לחפש את אהבת חייו- נורה. אותה הכיר בנאפולי של שנות ה-50 בדרכם לארץ ואיתה בילה שלושה ימים סוערים ומלאי תשוקה.
בספר דמויות נוספות כמו הסבתא אווה כאמור ניצולת שואה אף היא שלעת זקנה חוזרת להיות קלפטומנית, הילה, אשתו של אמוץ הנכנסת להריון בלתי רצוי, גוני, נכדתה של נורה המתגוררת בביתה, עם ילדתה הקטנה, אפי השכנה סופרת המעוניינת ומתעקשת להכיר היכרות אישית את הנושאים שעליהם היא כותבת.
עלילת הספר נעה בין העבר – תקופת השואה והמלחמה לבין ההווה,- החיים בישראל וההתמודדות איתם לאור טראומת השואה, חיפוש אחר האושר והתמודדות עם הזיקנה. העלילה משלבת גם את סיפורי חייהם של הנכדים – אמוץ ומשבר הנישואים שלו, וגוני החיה עם בתה אצל נורה סבתה.
כמי שקרובה לנושאים של יחסים בין דורים, ניצולי שואה ודור הילדים והנכדים, הזקנה וההתמודדות איתה על כל היבטיה נהניתי לקרוא את הפרקים העוסקים בנושאים אלו. והם מתוארים ברגישות רבה.
יחד עם זאת במהלך הקריאה היו חלקים שהרגשתי שיש בהם פירוט יתר כמו תיאורי התנהלותו של אמוץ,מה קורה במפגשים בינו לבין ארנסט סבו, עודף של תיאורים ודימויים שלא תמיד היו רלבנטים לעלילה מה שהפריע לי בקריאה ולפעמים אף העיקו ולדעתי אפשר היה לקצרם או לוותר עליהם.
בנוסף היה לי מוזר כיצד אמוץ הצליח לאתר את נכדתה של נורה באמצעות חיפוש ברחבי העולם הוירטואלי כאשר שמות המשפחה שלהם שונים לחלוטין ומה עוד שנורה שינתה את שמה לאחר נישואיה ומדוע גוני ואביה נושאים את שם נעוריה של נורה.
הרצון של ארנסט לסגור את המעגל שהתחיל אי שם בשנות ה- 50 בנאפולי ולגלות מה קרה עם נורה מהרגע שנפרדו ועלו לישראל והבקשה מאמוץ נכדו לחפש את נורה גורמת לשינוי חייו של ארנסט והסובבים אותו.
הקריאה בספר העלתה אצלי מחדש את השאלות על חייהם של ניצולי השואה ונסיונם לשקם את חייהם ולבנות אותם מחדש בארץ, למה גרמו להם המשקעים אותם הם נושאים עימם. האם האושר נמצא בתוכנו ואנחנו אינם מודעים לו וממשיכים לחפש אותו במקומות הלא נכונים?
ונותרתי עם שאלה שאני עדיין תוהה האם אכן אפשר לתת לה מענה או האם אכן יש לה תשובה אחת ויחידה- האם תמיד כדאי, רצוי וחשוב לסגור מעגלים לא פתורים או  לא סגורים בחיינו ?

 

מירי נחמן
מנחת קבוצות "אמצע החיים והגיל השלישי" ואחות במקצועי. נשואה ואם לבן ובת בוגרים. קוראת הרבה ,תולעת ספרים מגיל צעיר. אוהבת לבשל,להאזין למוזיקה,לטייל, לאסוף גמדים ומגנטים מכל העולם. מזמינה אתכם להפליג איתי למרחקים בעולם המחשבות אותן אני כותבת בלילות.