** פוסט זה מוקדש לזכרה של אמא שלי **
אמא שלי לא הייתה בשלנית גדולה. היו דברים קבועים שהיא הייתה מכינה והיו טעימים לי, אבל לא משהו לכתוב עליו ספר בישול.
לפעמים אני שומעת אנשים שמספרים על הבישולים של האימהות שלהם והסופרלטיבים נשפכים. לא ברור איפה נגמר הגעגוע ואיפה מתחילה האמת, זה כנראה אי שם באמצע.
יש מעט אנשים שיגידו – אמא שלי בשלנית גרועה, כי הם מבינים שהם מסתכנים בהוצאה מהירושה…
אז אמא שלי הייתה בסדר, כאמור. שניצל ביום חול, עוף עם תפוחי אדמה לשבת, כבד קצוץ בחגים ושקשוקה בשבת בבוקר. הדבר הזכור עלי ביותר הוא מאכל יומיומי שהיא הייתה מכינה בצהריים, שחזרתי
מבית הספר – אטריות עם גבינה לבנה וקינמון. הרכות והחמימות של האטריות והגבינה וריח הקינמון המשכר היו מנה מנחמת וטעימה מאוד. מאז יש לי חולשה לקינמון.
אני זוכרת שבתור ילדה, הייתי פותחת את ארון התבלינים, פותחת את הקינמון ו"מסניפה" עמוקות.
תמיד היה לי חוש ריח מאוד מפותח. אני סובלת מריחות רעים ונהנית מאוד מכל ריח טוב ורענן. אשתי היקרה היא די תתרנית (חסרת חוש ריח) ולא מבינה איך אני מזהה מאכלים לפי ריחות, מבדילה בין מרככי כביסה רק לפי הריח ונגעלת מכל ריח רע שיש באוויר. ריח בשבילי חשוב יותר ממראה או מטעם. העיקר שיהיה "לזה" (זה יכול להיות כ"כ הרבה דברים) ריח טוב.
וריח טוב תמיד מתקשר אצלי לקינמון ולאמא שלי.
אז קבלו מתכון עם אהבת הילדות שלי – קבב על מקל קינמון.
המצרכים:
חצי ק"ג בשר טחון
12-15 מקלות קינמון קצרים
חצי צרור פטרוזיליה
בצל
קוביית שום דורות
חופן צנוברים (לא חובה, אבל משדרג לאללה)
חצי כפית בהרט (בבהרט יש קינמון)
חצי כפית מלח
רבע כפית פלפל שחור
3 כפות שמן זית או שומן אחר
אופן ההכנה:
קוצצים קטן את הבצל ואת הפטרוזיליה ומעבירים לקערה ביחד עם הבשר והתבלינים.
מערבבים היטב את כל החומרים ומעסים טוב טוב. הבשר אוהב מסאג' טוב 🙂
מחממים את התנור ל- 200 מעלות ומרפדים תבנית בנייר אפייה
ביד אחת מחזיקים את מקל הקינמון וביד השנייה יוצרים (מקבבים) קבב סביב המקל ומסדרים על נייר האפייה
מכניסים לתנור עד שהקבב שחום מצד אחד והופכים לצד השני.
ועכשיו דמיינו את הריח הנפלא של הבשר עם הקינמון שיימלא את הבית כולו.
לצערי, לא זכיתי להכיר את אמא שלי הרבה שנים. רק 15 שנה קצרות ואז היא נפטרה במפתיע ונשארו רק הזיכרונות.
של החיבוק, של האוכל, של הריח.
