#119 – סוף עצוב ידוע מראש

בחורה עם מחשב נייד

40349111 - a length of rope almost broken with the strain

לפני כמה שנים שלחתי סמס למכרה רחוקה שלי ״הי, מה שלומך? לא דיברנו יובלות. בא לך לאכול איתי צהריים השבוע ונקשקש קצת?״ אני מניחה שהופתעה לרגע אך מייד התעשתה, ענתה שכן כי בתוך-תוכה ידעה כבר את נושא השיחה מבלי שאצטרך לומר דבר…
בדיוק כמו שאני היום הבנתי כשקיבלתי הודעה זהה מחברה לא קרובה מאוד שלי.

ר' היתה האדם הראשון/ה שהעזתי להגיד לה שאני רוצה להתגרש. הראשונה שבחרתי להסיר את חומות השתיקה והבושה ולהיפתח בפניה.
הצצתי עכשיו בתאריך ההודעה. זה היה חצי שנה לפני שעזבתי סופית את הבית. היא כבר היתה גרושה ״ותיקה״ שנתיים, עם ילדים בערך בגיל של בנותיי ועם זוגיות חדשה מעוררת קנאה.
ישבתי איתה באותה ארוחת צהריים שכמעט לא אכלתי בה דבר ולא הצלחתי להפסיק לדבר ולדבר … דברים שנאגרים בבטן, סופם להתפרץ בזעקה גדולה.

שני דברים אני זוכרת מהשיחה הזאת. הראשון, שהיא כלל לא התפלאה כי מהיכרותם המשותפת הקצרה היא לא הבינה בכלל מה עשיתי איתו מלכתחילה והשני ומהותי יותר, שעדיף עכשיו שהבנות שלנו עוד צעירות ובשום פנים לא לטעות ולחכות שהן תגדלנה ואז יהיה (כביכול) קל יותר.

ובשבוע הבא אני אהיה החברה היועצת לחברה שכנראה מתלבטת עכשיו באותן שאלות.
לעולם לא אייעץ למישהו להתגרש, לפרק את המשפחה שלו/ה גם שברור לי שזה יעשה טוב לכולם.
זו ההחלטה הכי קשה שאדם יקבל בחייו, והוא/ היא צריכים לעשות זאת מהמקום הכי אמיתי ועמוק בבטן ובלב שלהם. אני כן אאיר את הקשיים ואת הדברים הטובים שקרו אחרי (ובחיי שקרו הרבה!) אבל העצה שלי והיא גם לכם – אם יש למה להילחם עשו זאת!!!! עכשיו, מתוך הקושי והשבר הגדול אבל אם לא, חבל על האנרגיות… זה רק למשוך סוף עצוב ידוע מראש ולפעמים צריך עם כל הכאב לשחרר ולהמשיך הלאה.

restart
++++++++++++++++++ הגיגים ומחשבות של גרושה טרייה +++++++++++++++++++++++ רוצים לקבל עדכון כשיוצא פוסט חדש? מוזמנים ללחוץ על כפתור "עקוב אחרי" מצד שמאל למעלה או בפייסבוק: https://www.facebook.com/Restart-Blog-502876029895543/