כמעט הכל אפשרי

אני אוהבת שתמונות קופצות לי לזכרון של הפייס, זה מעלה בי זכרונות של תקופות שונות ומגוונות בחיי.
אני אוהבת את סוניה בתמונה של לפני, היא תמיד חייכה גם כשהיה לה קשה, היא תמיד הייתה חזקה גם כשנפלה וכן גם כשעלתה 25 קילו בשנתיים בעקבות הפיברומיאלגיה ועדיין בחרה לראות את העולם בעיניים אחרות.
אני הכי הרבה אוהבת את סוניה של לפני כי היא לא וויתרה לעצמה ללא קשר לעודף משקל שהגוף לא היה רגיל.
אך הנפש, הנפש שלעיתים דעכה בעקבות קושי פיזי להתהלך והגוף שהפך לבצקתי בעקבות כמויות של כדורים שרק רצה לחזור לעצמו.
כל פעם מחדש גאה בעצמי על עוד צעד ועוד צעד ועל כך שאני יודעת שכמעט הכל אפשרי.
וכן אני גאה גם בסוניה של היום אבל לא שוכחת את של לפני כי בזכותה אני מי שאני היום.
אין גיל ואין סיבה לא לתת לעצמי את הרצון לחיים בריאים ונכונים עבורי, ללא כאב ועם שמחת חיים.
חייכו לעולם הוא יחייך אליכם חזרה, אל תבזבזו יום ללא חיבוק ומילה טובה, ישנם רגעים שלא חוזרים.
אני בוחרת בחיים כל פעם מחדש, שלכם סוניה ביתשו