רגע משפחתי

זיכרונות שעת ההשכבה בכל לילה, כשאבא מנגן בגיטרה, עדיין טריים.

הטיולים בשבתות כשבסופם כולנו ישובים סביב שולחן הפיקניק בשמורת טבע כלשהי,

וריח החמין של אמא עולה מן הסיר, יהיו חקוקים בלבי לעולמים.

היינו משפחה מדהימה אז, גם אם ידענו עליות ומורדות.

אמא ואבא צעירים מאוד שהתפקיד החשוב ביותר שלקחו על עצמם הוא להיות הורים.

שלושה ילדים מחויכים ונמרצים הישנים כולם בחדר אחד ועושים חיים משוגעים.

על אף הזיכרונות הטריים, לעתים נראה כאילו התמונה המושלמת הזו שייכת למישהי אחרת;

כאילו לא אני הייתי חלק מהחיים הקודמים.

כבר אין אמא ואבא שחיים יחד;

גם אנחנו שלושתנו בגרנו והלכנו כל אחד לדרכו.

ואני, מבלי לשתף אף אחד, נמלאתי השבוע געגועים עזים.

ואז החלטתי.

החלטתי שלמרות הכול אני בוחרת בזיכרונות היפים והחמימים.

למה? כי אני נשבעת כשאקים משפחה משלי, אכין קוסקוס טעים לארוחת שישי.

אבנה עם ילדיי אוהל משמיכות וכיסאות בסלון ואספר צ'יזבטים וסיפורים מצחיקים.

אנגן בפסנתר עד שילדיי כמעט ויירדמו;

אקרא להם סיפור, אנשק את מצחם ואסיים את הערב במשחק אחרון של חרוזים.