כשהצ'אקרות נפתחות.
מה לי ולצ'אקרות, מה לי ולרוחניות, מה לי ולמדיטציות???
בתור בת לאמא רוחניקית בנשמה, תמיד סלדתי מהעולם הזה.
הוא היה נראה לי מוזר, לא פרקטי מספיק.
לשבת ולהתחבר, לשבת ולנשום, לשבת ולנקות מחשבות רק בכדי לאפשר לעצמי להקשיב לקול הפנימי.
בכל פעם שהקול הפנימי שלי היה צף, הייתי משתיקה אותו בפרקטיות שלי.
כל כך סלדתי מהעולם הזה שלקחו לי יותר משנתיים של כאבים רק כדי להסכים ולהתחבר לעצמי.
להסכים לשיח הפנימי ביני לבין עצמי.
לאפשר לעצמי לבחור במה שנכון לי, איך שנכון לי, מבלי לחשוב על האם זה פרקטי ויעיל.
לאפשר לעצמי להוריד את הקצב, בלי ייסורי מצפון, ולהתרכז במה שנכון לי, מה שאני צריכה, מה שאני רוצה.
החיבור הזה פתח בפניי דלתות שאפילו לא ידעתי שקיימות עבורי.
דלתות שדאגתי במשך שנים להשאיר נעולות רק מהפחד להתעמת עם עצמי ועם הבחירות שלי.
היום אני יודעת שבלעדיהם לא הייתי מי שאני היום, גם אם בחרתי פחות מדוייק איפשהו בדרך.
החיבור הזה לקול הפנימי שלי, לרצונות שלי, ליכולת שלי להוציא את זה החוצה לעולם –
כל כך לא ברור מאליו.
עצרו לרגע משגרת היומיום שלכם ואפשרו לעצמכם להתחבר.
להקשיב לעצמכם. באמת להקשיב.
האמינו בחיבור הזה ובדיוק שלו עבורכם.
מבטיחה שתגלו דלתות שלא ידעתם שמחכות לכם ❤️
מוזמניים להצטרף אליי באתר, בפייסבוק או בקהילה שלנו
