אתמול בערב.שישי חורפי.ישבנו כמה חברים..מנשנשים מקלות גזר הנשים .טוחנים אגרופים מלאי בטנים הגברים .הילדים נערים התפזרו ..ואנחנו כמו גדולים שותים זוללים ומקטרים על החיים..הממשלה,האש בכרמל,המחדלים,ההרוגים,היתומים,האלמנות,ההורים השכולים…מילים מתלהמות מתיזות מכובסות..על העיוורון..צריכה לקרוא אותו שוב..כולנו עיוורים..בלב דוקרות תמונות האוטובוס,העצב של האבא של טופז..זל התיקים בעיניים הכאב שקורע וצובט ..חוסר אונים והנה יורד גשם סוף סוף שוטף מנקה והריח נקי וחדש..הילדה מהאיטי קטועת הרגליים רוקדת ועניים דומעות אוהבות מלוות אותה .עיניים ישראליות..ואני חושבת על היונה הלבנה שלומדת תורה בירושלים…יש דברים לא נבין לא נדע נעמי

בחורה עם מחשב נייד
נעמי ניר הוברמן
גדלתי בהרצליה,שדות ירוקים,שעות בים.ציירת.בוגרת המדרשה לאמנות ברמת השרון.מצלמת,כותבת,רוקדת,משחקת,אוהבת בוכה וצוחקת.נשואה ואמא לשלושה בנים וכלב. מטפלת בהילינג ושיאצו,מטיילת בעולם כמה שרק אפשר