זה לא משנה כמה הם יאטמו את האוזניים כשהחדשות יתחילו או אם נדבר אנגלית כשנרצה שלא יבינו. הם קולטים. הכל. ובגדול.
1. עברנו לגור ליד כפר ערבי, אבל הם ערבים טובים, נכון, אמא?…
2. אמא, אני שמחה שעברנו לגור בבית שיש בו ממ"ד.
3. אמא מה עושים ילדים שאין להם כיפת ברזל?.
4. סבא, זה לא הערבים הטובים ירו, זה החמאס.
5. למה כל הזמן יש שירים עצובים ברדיו?
6. אמא, יש ילדים ממש מעצבנים, שמרביצים ומציקים סתם לילדים אחרים. כמו החמאס.
7. אי אפשר להאמין להם, הם אומרים הפסקת אש ואז עושים אש.
8. אמא זו לא אזעקה. זה רק אופנוע חמאס.
9. אבא, המצרים אוהבים את ישראל או שונאים אותה?
10. אמא, תראי לי את עזה על המפה. מה, היא כל כך קטנה?…
בתחילת הקיץ העליתי את הפוסט הזה שדיבר על חרדות אימהיות.
זה היה לפני שצוקים התיימרו להיות איתנים ולפני שהעורף איבד פיקוד. אני אמנם מאמינה גדולה מאד בכוחה של מילה, אך לא תיארתי לעצמי שהחרדות המתוארות בפוסט יתעצמו לעין שיעור ושהקיץ הזה יביא עמו מציאות כל כך אלימה.
בבליל המידע, המבזקים, הפוסטים והטוקבקים ששוטף את כולנו, מצאתי לנכון להקשיב למה שילדים, או במקרה הפרטי שלי, הילדות, אומרים.
ילדים, כמו ילדים, אומרים הכל בפנים. האמירות הללו, כל אחת ואחת מהן, תקעה לי סכין ישר בלב. הרוני דניאלים הקטנים שאנו מגדלים שומעים, קולטים, מקשיבים ומעבדים את המציאות האפרורית ומוציאים אל העולם תובנות שפוגעות בול בפוני. זה לא משנה כמה הם יאטמו את האוזניים כשהחדשות יתחילו או אם נדבר אנגלית כשנרצה שלא יבינו. הם קולטים. הכל. ובגדול.
קיץ 2014, יש קץ לילדות?.
ועכשיו, שיר, לא שלי הפעם, אלא של מורי ורבי:
בך לא נוגע / דן תורן
יש דובים גדולים ביער
ופחד מורגש
ריקודים מול האש – יש
ינשופים ונחש
יש מפלצת בתוך הנהר
רעבה וערה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה
הבל פיך התמים
שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע
יש מלחמה באמצע אירופה
הימים שחורים
שיירה בורחת בלי בית
מפני הרעים
יש חיידק משוגע שפוגע
חסר הבחנה
אבל החדר חמים ונעים
ואת ישנה
הבל פיך התמים
שקט ורוגע
שום דבר לא מפחיד
בך לא נוגע
[youtube