יופי של פרי הקומקוואט, התפוזון הסיני. קטנטן, כתמתם, זוהר ומהווה ניגוד מושלם לירוק שסביבו.
רק מה? כשעץ שלם מבשיל בבת אחת – גם 6 אכלני קומקוואט (ואצלנו בהחלט אוהבים את הפרי בצורתו הגולמית) – לא משתלטים על השפע, ואני (כמי שממונה על המטבח הביתי) בבעיה קלה, וליתר דיוק – מאותגרת…
אגף הריבות והקונפיטורות כבר מזמן מיצה את עצמו בהקשר הזה, ואני יושבת מול שק של תפוזונים שנקטפו הבוקר ותוהה מה לעשות איתם.
מפה לשם, אני מחליטה לנסות לכבוש את התפוזונים, ומכיוון שזו התנסות ראשונה, אני בודקת במקביל 2 גרסאות:
גרסה ראשונה – דומה מאוד ללימון כבוש מסורתי – עם מלח ופפריקה חריפה.
וגרסה שניה – עם שום, לימון, גרגרי כוסברה, גרגרי אניס, פלפל אנגלי ועלי דפנה, וכמובן – מלח.
אני מארגנת 2 צנצנות, מעקרת, מסדרת את התפוזונים יפה יפה, מתבלת ויוצקת מי מלח לכיסוי מושלם. מניחה עם אדם החלון, ונכנסת להמתנה של שבוע (לפחות…) כל יום מתבוננת, הופכת מטלטלת, כך במשך שבוע תמים. ואחרי שבוע…
כעבור שבוע אני מגלה שהיה כדאי, אבל ממש כדאי, לחכות. הצנצנת הראשונה (עם מלח ופפריקה חריפה) – נחמדה. אבל הצנצנת השניה, הווווו…. הצנצנת השניה, כאן אני מגלה אוצר של ממש. התפוזונים הכבושים מתגלים כמעדן אמיתי.
ועכשיו – מה עושים איתם? עם התפוזנים הכבושים המהממים האלה? אז יש כמה וכמה אפשרויות:
אפשר לאכול סתם כך, וזה ממש לא סתם, תאמינו לי.
אפשר להשתמש בתפוזונים לשדרוג מאכלים אחרים, כמו למשל – תוספת לירקות מאודים.
אפשר לטחון את התפוזונים יחד עם מעט מנוזלי הכבישה ולהשתמש בהם כמרינדה לדגים או עופות, כאן למשל עם פילה טונה ושומר.
ואפשר כמובן להמציא עוד ועוד משלכם (אם נשאר משהו…).
אהבתם את הרעיון? ניסיתם את המתכונים? הצלחתם (או לא)? שדרגתם או גיוונתם? אשמח לתגובות ורשמים.
מעוניינים להתנסות במתכונים נוספים שלי? בואו בקרו בבלוג האישי.
שלכם, שרון