תסתכל בקנקן!

ההתלבטויות, ההחלטות, ותגובות הקוראים לעטיפות ספרי טרילוגיית "טבעות העורבים".

כיום, בעידן השפע, יותר מכל תקופה אחרת בעבר, עטיפתו של מוצר חשובה לעיתים יותר מאשר תוכנו. זה נכון לגבי מוצרים רבים בחברה הצרכנית העכשווית, אך בשוק הספרים בו התחרות על תשומת הלב היא אכזרית במיוחד, תפקידה של עטיפת הספר הוא קריטי. העטיפה חייבת לבלוט, והדימוי המרכזי צריך לגרום לעין החולפת ברפרוף להיעצר עליו. כשמדובר בסופר אנונימי –כריכה מושכת חשובה כפל כפליים – הדימוי המרכזי הוא זה  שיגרום לקורא הפוטנציאלי להושיט יד ולהרים את הספר.

טרילוגיית טבעות העורבים

את העטיפות המדוברות לטרילוגיית "טבעות העורבים" עיצבה סירי פטרסן – הסופרת הנורווגית שכתבה את הסידרה. פרט להיותה כותבת מחוננת ומקורית, סירי פטרסן היא גם אומנית נועזת, שעיצבה את עטיפות ספרייה בכישרון נדיר.  עיצוב הכריכות מושפע מהמינימליזם, הדיוק והניקיון האופייני לעיצוב הנורדי, והאיור המופיע עליהן הוא יצירת אמנות בפני עצמה.

השילוב הנדיר בין יכולת הכתיבה של פטרסן לכישרון האמנותי שלה, מביא את היצירה הכוללת באופן סינרגטי לגבהים חדשים ולשלמות ייחודית,  שלדעתי, ערכה הסגולי גבוה אפילו יותר מאשר לו אמן אחר היה יוצר עבורה את הדימוי.

ממבט ראשון מבהירה העטיפה של בת אודין לאיזו סוגה שייך הספר – פנטזיה. היא גם מצהירה שלא מדובר בספר מתיילד, פשטני והמתחבב בקלות.  העטיפה מרמזת שזה ספר הדורש עיכול ממושך, חקירה ומחשבה נוספת.

כאשר הגענו לשלב עיצוב העטיפה, לקראת סיום עבודת התרגום המפרכת מנורווגית – אותה ביצע בנאמנות (שלא לומר – בגאוניות) יונתן בר – מתרגם-העל-חלל שלנו, פרצה הסערה במלוא עוצמתה…

בהוצאה התנהלו דיונים ערים לגבי העטיפה שלא לומר ויכוחים – צרחות – צווחות – זעקות יאוש מלוות בהשמצות פרועות ואיבחונים פסיכולוגיים ובמריטת שיער (איש איש את שערו, אנחנו נגד אלימות).
הצעות וסקיצות חלופיות לעטיפה הוגשו ונפסלו על הסף, כי היה קשה להתחרות ביופיין המינימליסטי של עטיפות הטרילוגייה.

הצמחונים שביננו – אלה שנגעלו מהעטיפה לפני שקראו את בת-אודין, השתכנעו במהלך הקריאה שהאיור מתאים מאד, תומך ואף מציע ערך מוסף לטקסט.

עשינו סקר בקרב בני משפחה ובקרב חברינו אוהבי הספר והתוצאות התחלקו 50:50 בין המתלהבים שטענו שזו עטיפה מושכת ושירימו את הספר מהשולחן בחנות ולו רק כדי לבחון אותו, לבין הנגעלים שטענו שזה דוחה ואיכס ופכס.
למי שמעניין אותו טריוויה מחקרית – היה מתאם (כמעט) ישיר בין מין הנשאל לבין מידת החיבה/הסלידה שחש מהכריכה.

כיון שהסופרת, המתרגם והעורך הראשי היו בקבוצת המתלהבים, נמצאה פשרה ובמהדורה הראשונה יצרנו דשים מקופלים המחביאים את רוב הגדם והדם הנשפך. מחשבה מרובה הוקדשה לנקודת הקיפול – שלא יראו יותר מידי ולא פחות מידי. נעשו כמה וכמה ניסיונות קיפול כדי למצוא כמה מהחתך אפשר להראות בלי שזה יהיה בוטה וקשה מידי לצפייה. הנה אחד הדגמים שנפסלו:

בת אודין - דגם שנפסלובסופו של דבר נמצא הפתרון הזה:

בת אודין

כפי שניבאנו, עם צאתו של הספר לחנויות, עוררה העטיפה סערה, ואנשים הגיבו אליה בדרכים שונות– החל מדחייה קשה ובקשה להסיר את הגירסה הנורווגית המדממת מפוסט שהעלתה אחת המשתתפות בקבוצת ספרים בפיסבוק, (בקשה שזכתה להיענות מנומסת ומתחשבת), וכלה בתשבחות ומחמאות על המקוריות והתעוזה להשתמש בדימוי כזה.

היה מרתק ומענג לקרוא את התגובות – כאילו הקוראים צותתו לדיונים שנערכו בחדרי ההוצאה.

בדיעבד אני שלמה ושמחה עם ההחלטות והתוצאה.  בפרט, כאשר שלושת הספרים מונחים זה לצד זה, מגלים את הרעיון הוויזואלי העומד מאחורי העיצוב ( פתרון החידה בסוף המאמר למי שלא גילתה בעצמה).

אחד הנימוקים החשובים שתמכו בבחירה היא שהספר נכתב בהקשר תרבותי וגיאוגרפי מסוים – הסופר הוא תבנית נוף מולדתו, וכך גם יצירת האמנות – במקרה זה האיור, וראינו חשיבות לשמירה על הנאמנות למקור.

מעניין היה לראות כיצד עמיתינו  – המו"לים מארצות שונות התמודדו עם האיור השנוי במחלוקת.  ראשית – בכל הארצות בהן ראה הספר אור, בחרו המו"לים להשתמש באיוריה של הסופרת – כך שהסדרה כבר הפכה למותג. ניתן לזהות את סמל העורבים המופיע עליה כמו גם את השפה העיצובית של הסידרה. אבל מה לגבי הגדם והדם?

האיטלקים והצ'כים הלכו עם הדם עד הסוף. הנה האיטלקית:

בת אודין - המהדורה האיטלקית

והצ'כית:
בת אודין המהדורה הצ'כית

גם בפולין, שם זכה בת אודין בתואר ספר הפנטזיה הטוב ביותר בשנה הקודמת והיה לרב מכר היסטרי, תמונת הזנב הקטוע מתנוססת בכל עוצמתה.

בת אודין הפולנייה

בגרמניה, "ארץ העידון והחמלה", הלכו הכי "על בטוח", בעטיפה שמתעלמת לחלוטין מהגדם, ומותירה רק מעט רסיסי דם שחמקו מעיניה של המנקה…

בת אודין הגרמנייה. הו כמה נקי.

ומה איתנו?  בהדפסה השנייה ויתרנו על הדש המקופל. בת אודין יצרה באזז חיובי ברשתות החברתיות, והספר זוכה לשבחי המבקרים בזכות הסיפור המקורי, הבשל והיצירתי;  ובסופו של דבר, כשמדובר בספר – זה הרי הדבר  החשוב ביותר.

(במיוחד בשבילך שושנה: זנב אחד, שני חלקי מקור, שלש נוצות בהתאמה למספר הכרך בטרילוגייה).