תני לגלים

על הדברים הטובים שקרו כשנתתי לגלים לשאת אותי, על שיר אחד, חד ומדוייק של יעל קלו מור ועל השיעורים שלמדתי בדרך

poem

מצחיק, אני בכלל לא אישה של ים, כלומר אני אוהבת את הים אבל הוא אף פעם לא היה בראש רשימת התחביבים שלי, ולמרות זאת, איכשהו עולם הדימויים שלי מלא בים, גלים, הפלגה, אופק וכמובן, רק אם נשוט נגיע. לפני שנתיים בדיוק, בחופשת חורף בחוף היווני שהפך לי לבית שני, צילמתי את התמונה הזאת והעליתי אותה לפייסבוק.

boat in rovies

יעל קלו מור, שאני גאה להיות חברה שלה עוד מלפני שהפכה להיות משוררת אהובה ומוערכת, ראתה את התמונה וביקשה את רשותי להשתמש בה, ואמרתי לה כן מבלי שראיתי את השיר, כי ככה זה כשאוהבים. היא קראה לשיר "לפעמים" אבל לפני כמה שבועות שיתפה את העוקבים שלה בפייסבוק בדילמה – האם להשאיר את השם המקורי או לקרוא לו "תני לגלים". נראה לי שדי ברור בעד איזה שם הצבעתי.

הכל התחיל כשנתתי לגלים לשאת אותי

באחד הצמתים החשובים של חיי, כשלא היה לי מושג מה הדבר הבא שאני הולכת לעשות, נתתי לגלים לשאת אותי ויצאתי לדרך שלא תמיד ידעתי לאן היא מובילה ומה מחכה לי בסופה. זה היה לפני קצת פחות משבע שנים. עד אז, הייתה לי זהות מקצועית מאוד מובחנת. הייתי אורלי מסטימצקי (סמנכ"לית השיווק), לפני כן הייתי אורלי מטבע (גם כן שיווק, של תרופות ללא מרשם ומוצרי הצריכה), לפני כן הייתי אורלי מסלקום כל כך הרבה שנים שזה כבר הפך לעור השני שלי. הייתי באזור הנוחות שלי, שהיתה בו מצד אחד המון עשייה שהביאה לי גאווה וסיפוק, קשרים ומפגשים עם אנשים סופר מעניינים, ומצד שני, כמה אירוני, אזור הנוחות שלי היה מאופיין בעבודה לחוצה, שעות ארוכות מאוד מחוץ לבית ובכבישים, פוליטיקה אירגונית, מירוץ בלתי פוסק ועבודה שלעולם אינה נגמרת.

עד שלפני שבע שנים, קיבלתי מתנה מבתי, שהיתה אז בת שמונה, כשתקופה מאתגרת במיוחד איתה הביאה אותי לתובנה שככה אי אפשר להמשיך. היא זקוקה לי, ואני לא יכולה לתת לה את מה שהיא צריכה כשאני פשוט לא בבית.

עשרים ומשהו שנות קריירה מפוארת נעטפו בנייר צלופן והוצבו למזכרת על כרכוב האח (מטאפורית, למי בכלל יש אח).

ומה הלאה? לא היה לי מושג. לעומת זאת, היה לי פתאום זמן פנוי בשפע, אז התחלתי להגשים לעצמי חלומות ישנים.

החלום הראשון התגשם יחסית מהר. אחרי 13 שנים שרציתי וזה אף פעם לא הסתדר, בעיקר כי לא היה לי זמן לזה, יצאתי למסע של מלכת המדבר.

הדרך למסע עוברת במיונים, ושם, בשעה הראשונה, קרו לי שני ניסים: הראשון, פגשתי את מי שתהפוך בעקבות המסע לאחותי והנפש התאומה שלי, מאז ולתמיד. והשני, שתוך עשר דקות מרגע שהגעתי לשם, מנהלת השיווק שבי זיהתה את הגאוניות של הקונספט ומיד נבט אצלי חלום חדש: להיות חלק מהצוות של האירגון. באותו הזמן החלום הזה נראה כמו משהו כל כך בלתי מושג, שפשוט דחפתי אותו לאיזו מגירה ושכחתי ממנו. בהמשך התברר שסיגל יושע, מנכ"לית מלכת המדבר, היא מדריכת המסע שאליו יצאתי, אלא שאז עדיין לא הבנתי איזה מזל ענק נפל בחלקי ואיך המפגש איתה ישפיע עלי בשנים הבאות.

חיפשתי הרפתקה, מצאתי אחות: עם גלית דהן, חברתי לג'יפ
חיפשתי הרפתקה, מצאתי אחות: עם גלית דהן, חברתי לג'יפ

עם סיגל יושע, בפעילות תרומה לקהילה של מלכת המדבר בכפר הנוער הדסה נעורים

עם סיגל יושע, בפעילות תרומה לקהילה של מלכת המדבר בכפר הנוער הדסה נעורים

אז המצאתי לעצמי קריירה חדשה

החלום הבא היה למצוא לעצמי עבודה חדשה. אל תשאלו איזה רעיונות משונים עברו לי בראש, עד שישבתי ביני לבין עצמי והכנתי רשימה של הקריטריונים החשובים לי ביותר. אם פעם חיפשתי תפקידים בכירים ומתגמלים בחברות גדולות ומוכרות, אז במציאות החדשה שלי, כל אלה הפכו ללא רלוונטיים. מצאתי את עצמי כותבת, בראש הרשימה, "להיות בבית כל יום בצהריים". מהר מאוד הבנתי שזו לא עבודה שמוצאים, אלא כזו שאני צריכה להמציא לעצמי, וככה התחלתי לתת שירותי גיוס לאירגונים, כי זו עבודה שבה אני יכולה לקבוע מתי, עם מי, כמה ולמה אני משקיעה בעסק וכמה זמן משאירה לדברים אחרים. ומאיפה הידע? הלו, שכחתם כבר שלמעלה מ-20 שנה הייתי מנהלת באירגונים, נסו לחשב כמה עובדים גייסתי במהלך השנים האלה, כמה הצלחות היו לי וכמה טעויות וכמה למדתי על מה שדרוש באמת לאירגונים. התחלתי כפרילאנס וכעבור שנתיים יצאתי לעצמאות, כי זה פשוט הצליח מעל ומעבר לציפיות. חזרתי לאזור הנוחות שלי, שהיתה בו מצד אחד המון עשייה שהביאה לי גאווה וסיפוק, קשרים ומפגשים עם אנשים סופר מעניינים, ומצד שני, כמה נפלא, העבודה היתה קשה אך לא לחוצה, לא נאלצתי לחזור ולבלות שעות בכבישים והסוכריה – בלי שום פוליטיקה אירגונית שכבר נקעה נפשי ממנה. אבל, וזה אבל גדול, יש המון בדידות בעבודה העצמאית והיתה חסרה לי השייכות למותג מוכר ומוערך, שתמיד היתה אחד הדברים שנהניתי מהם בתפקידי הקודמים.

ופתאום עוד חלומות התחילו להתגשם

בינתיים, במלכת המדבר, נשארתי בסביבה: התנדבתי במיונים, יצאתי עם חברותי לטיולים בשביל ישראל ולפעילות התנדבות ותרומה לקהילה, עברתי בהצלחה הכשרת מלוות (מדריכות חברתיות) ואיכשהו דבר הוליד דבר ופתאום פנתה אלי סיגל יושע עם הצעה להגשים חלום שכבר שכחתי: להצטרף להנהלת מלכת המדבר כאחראית על המיונים, ולצאת ללוות מסע לקירגיזסטן. זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה: משרה חלקית באירגון שאני מעריכה ואוהבת, תפקיד מרתק, מפגשים עם נשים איכותיות ונפלאות, אקשן והמון אתגר, וכל זה במקביל לעסק שלי שכבר הספיק להתבסס ולפרנס אותי היטב.

והעזתי לחלום חלומות חדשים

אחרי שחזרתי מליווי המסע הראשון שלי פיתחתי תיאבון גדול ובהדרגה נרקם לו חלום חדש-ישן – להיות מדריכת טיולים בחו"ל. נרשמתי לקורס של החברה הגיאוגרפית, ואחרי שנה מאוד אינטנסיבית סיימתי אותו בהצלחה והשתלבתי בצוות המדריכים של החברה, כשבמקביל אני מתחזקת את העסק שלי לשירותי גיוס והשמה.

כשנרשמתי לקורס פינטזתי על 3-4 טיולים בשנה, בעיקר כדי לתבל את השגרה המבורכת בתבלינים ממקומות שונים בעולם וגם להשביע את יצר ההרפתקנות והסקרנות האינסופי שלי. אבל כמו שאתם כבר מבינים, עם האוכל בא התיאבון, וככה מצאתי את עצמי בסוף שנת ההדרכה הראשונה עם שמונה טיולים ועם תחושה של ריחוף אדיר, כי בעצם חזרתי אל השורשים שלי (ועל כך בפוסט הבא).

ומה למדתי מכל זה?

השיעור הראשון הוא, כמובן, ללכת בעקבות הלב, להגשים את החלומות שלי ולהאמין ביכולת שלי להצליח בדרכים חדשות.

השיעור השני הוא זה שאני משתדלת להעביר לכל מי שנמצא בתחילת דרכו המקצועית: אין דבר חשוב יותר מלבנות לעצמכם מוניטין ורשת קשרים מסועפת. ברגע האמת, כשתרצו לפנות לכיוון אחר לגמרי בקריירה, אלה שני הדברים שישרתו אתכם יותר מכל.

השיעור השלישי הוא שאפשר לחבוש שני כובעים מקצועיים שונים זה מזה ולהצליח בשניהם. אני יכולה להיות מדריכת טיולים בחברה הגיאוגרפית וגם בעלת עסק למתן שירותי גיוס והשמה, ולהיות מצויינת גם כאן וגם כאן. התנאי ההכרחי: כשאני חובשת את כובע המדריכה – אני כולי שם, למען המטיילים. כשאני בארץ – אני כולי כאן, למען הלקוחות והמועמדים. מי שמקבל ממני שירות זכאי להרגיש שכולי שלו, ואני צריכה להיות מאוד ממוקדת בכאן ועכשיו בכל רגע נתון.

והשיעור החשוב מכולם – כשאין לך מושג לאן פנייך מועדות, תני לגלים לשאת אותך, רק אל תשכחי את המצפן הפנימי שלך שבסופו של דבר יביא אותך בדיוק אל המקום שאליו חלמת להגיע, בדיוק כמו בשיר הנפלא של יעל.

מדריכת טיולים? דוגמנית של ארצות! בהדרכה ביוון
מדריכת טיולים? דוגמנית של ארצות! בהדרכה ביוון