תובנות על חג השבועות ועל נשות

בחורה עם מחשב נייד

היא נראתה אשה פשוטה, לא מסוג הנשים המעוררות  השראה מיוחדת.. הכרנו בארוחה שהוזמנו אליה על ידי חברים משותפים. מפה לשם השיחה התגלגלה לה על על מצב דתי לא שוויוני בין גברים לנשים, על כך שהתחתנו מאוד חרדיות, אדוקות, והיום המצב השתנה, חלקו מבחירה וחלקו בעל כורחנו, הנשים. סיפרתי לקבינט הנשי  שהקושי שלי הוא להעיר את הבעל כמה פעמים בכל שבת בבוקר עד שהוא קם לתפילה, בתוכי הרגשתי מאוד צדיקה על כך שזה חשוב לי ואני מתעקשת שהוא יצא עם הילדים, יהוה דוגמה. היא שמעה אותי והוסיפה בפשטות בדוגמה משלה,  וסיפרה: "אני הולכת בעצמי עם הילדים לבית כנסת! כל שבת! ודואגת שיתפללו. שבת אחת ראיתי אדם שניסה להקים אותם מהמקום, וחשב שיצליח בכך, שני ילדים קטנים לבד.. אבל אני ניגשתי אליו, ואמרתי לו: אתה לא מתבייש? להקים ילדים בגלל שלא הגיעו להתפלל עם אבא שלהם? מאז אף אחד יותר לא מקים אותם מהמקום ומתעסק אתם!" היא לא אמרה זאת במפורש, אבל מדבריה הבנתי שבעלה לא הולך לבית כנסת בשבת בבוקר.. התפעמתי ממנה. כל כך פשוטה, תמימה משהו.. ומספרת בפשטות את סיפור הגבורה שלה, בלי לדעת או להרגיש שהיא גיבורת הסיפור! ככה בלי להתמרמר. בלי לתהות למה דווקא אצלי? בלי להציק לו. בלי לנסות לשדל. סוג של קבלת הדין.. אני חושבת ומבינה פתאום שלא רק בדורות קודמים היו נשים גיבורות- שטבלו במי קרח, שנפרדו מילדיהן הצעירים בגילאים קטנים שיצאו ללמוד בישיבה או התחתנו, שמסרו את נפשן למען דור העתיד, למען המשכיות עם ישראל ושמירת המסורת. בדור שלנו יש נשים יקרות, שנותנות את נפשן וכל יהבן בפשטות כזו, כדי שהילדים, הבנים בפרט, יהיו מחוברים לתפילה, לתורה, למצוות- למקור החיות.  פתאום משמעות הפסוק: "בזכות נשים צדקניות נגאלו, ובזכותן עתידין להיגאל" מקבל משמעות חדשה. מתבהר. מתברר. ואיתו ההבנה כמה כוח יש לנו הנשים, עוצמה פנימית, אש בוערת! במעשינו "הקטנים", הבלתי נראים לפעמים- ביכולתנו להזיז הרים!  מועדים לשמחה!