שנות העשרים / יערה שחורי

כתיבה אינטליגנטית ונהדרת, רהוטה ומרתקת. הספר כתוב בגוף שני – חריג ומוזר בתחילה, סוחף בהמשך. מומלץ מאוד.

עשרים

..

כשהתחלתי לקרוא נלחצתי. חשתי כאילו דחקה אותי הסופרת אל הקיר ודיברה אלי. נטשתי. לאחר זמן מה כשהחלטתי לסנן את ערימת הספרים העומדת מולי לקחתי את הספר ליד כדי להחליט אם להעבירו לארכיב של "אקרא אם לא יהיה לי משהו טוב יותר לעשות", המשכתי מספר עמודים. התיישבתי, התכרבלתי וקראתי. לא הנחתי אותו עד שסיימתי. בספר מובאות  ואמירות של סימון דה בובואר, חזי לסקלי, אלי סמית  וכן סילביה פלאת ועוד.

..

כתוב באינטנסיביות שלא מניחה לכם, אם אאמץ את סגנונה, ואתם חייבים להמשיך כי אתם רואים מידי פעם את עצמכם בסיפור הזה ורוצים לדעת מה תעשו ומה יהיה..

שנות העשרים של כמעט כולנו הן השנים האינטנסיביות והמרתקות ביותר, לעתים היפות ביותר.

עם הדילמות, הנפילות, הבחירות וההחלטות, ההפתעות ומערכות היחסים עם המשפחה, עם חברות, עם גברים. עם היהירות.

"בגיל עשרים היהירות שלך מגינה עלייך כמו שומן של דב מתחת לפרווה. את בטוחה שיש בך איכויות טרומיות שטרם נחשפו לעין" (ע' 28)

יערה גדלה בקיבוץ וחולמת להיות סופרת. היא עוברת לתל-אביב, לומדת ספרות גרה בדירות עם שותפים ולומדת את העיר, את הקשרים, את הדמויות הצבעוניות.

"היה יסוד להניח כי החינוך הקיבוצי הכשיר אותך לחיי חברה פעילים. אבל יסודות סבירים אינם הברירה היחידה." (ע' 30)

סגנונה מיוחד,  רגיש ופגיע מאוד. אהבתי את הדמות, איך אפשר שלא?  לכן המשכתי להאזין לה בתשומת לב.

מלבד הסיפור עצמו הרי שכתיבתה נהדרת ומבחינתי זהו עיקר העניין בספר.

לא ספר שארצה לדעת מה יהיה הסוף, רק ספר שאני מהלכת בו גומעת מילים, סיטואציות, רגשות ומצבים.

"חברות הצוות הפדגוגי נראות לך כמו אישה דו-ראשית. שתיהן מעדיפות בדים שלא מתקמטים, הדפסים פרחוניים וגינות שפורחות ומשגשגות עד ייאוש"(ע' 31)

מערכות יחסים גרועות:

"אתם רבים בכניסה לדירה שלך, בקולות רמים מכפי שתרצי לזכור…הוא הודף אותך אל הקיר, אלה לא בדיוק מכות. הוא לא מכה אותך ובכל זאת את מנסה לפרש את התנועה הזאת במילון התנועות שלך. את נכשלת" (ע' 54)

"הוא מדבר איתך על דידרו ואת מבינה שהוא לפחות יודע לקרוא" (ע' 102)

דמויות שהכירה:

היא "נועלת נעלי עקב זולות כאילו זאת בדיחה שהיא לא משתת בה איש, מסדרת אותן לפי קשת גוונים בתחתית הארון. את קילופי הצבע שממהרים לנבוע בחרטום היא מכסה בלק. היא אוספת לקים." (ע' 72)

"קולנוען זקן שלא ביים אף סרט..את מזהה את הדמיון ביניכם ..מתחזים נצחיים" (ע' 103)

חלומה להיות סופרת:

"איפה שהוא בעולם, במרחק של רחוב או יבשת, יש סופרים, יש סופרות. הם יושבים סביב שולחן בבית קפה ומתווכחים ואחר כך כותבים" (ע' 142)

 היא עובדת במקומות שונים תוך לימודים ובין השאר בחוג קריאה לילדים במשחקיה:

"כמה קל להתאהב בילדות יפות, האמיצות והחכמות. את מצפה מעצך להיות מוקסמת מהעלובים שבילדים אבל אפילו כאן האהבה לא מחולקת שווה בשווה" (ע' 131)

..

זהו ספרה הרביעי של יערה שחורי, כלת פרס ברנשטיין, פרס היצירה לסופרים עבריים ופרס שרת הצרבות, וזוכת מלגת פולברייט לסדנת הכתיבה הבינלאומית באיווה. ספרה הקודם, אקווריום, יראה אור בקרוב בארה"ב בהוצאת FSG.

..

ומשפט שתקחו אתכם:

"חושבת על בת הטוחן שנדרשת להפוך קש לזהב, על הנסיכה שצריכה לאסוף מים בכברה מחוררת" (ע' 198)

ציפורה בראבי
בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים