על זיכרון והנצחה באמנות

בימים אלה מוצגת בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בקרית-טבעון תערוכתה של נגה יודקביק-עציוני – "חצי עיגול שלם" – העוסקת בייצוגים של זיכרון והנצחה. לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל יתקיים במקום, ביום שני 9.5, ערב עיון ושיח בנושא: סוגיות של זיכרון והנצחה באמנות. האירוע פתוח לקהל הרחב, הכניסה ללא תשלום.

בחורה עם מחשב נייד

.

בימים אלה מוצגת בגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה בקרית-טבעון תערוכתה של נגה יודקביק-עציוני – "חצי עיגול שלם" – העוסקת בייצוגים של זיכרון והנצחה.

7222_mb_file_ebd9623

המפגש הראשון שלי עם נגה יודקוביק-עציוני היה בשנת 2012, ביום עיון שהתקיים לצד תערוכה קבוצתית שאצרה מיכל שכנאי – "חללי זכרון" – בגלריות לאמנות בראשון לציון. בהמשך הצגנו יחד במספר תערוכות, ביניהן תערוכה נוספת שאצרה שכנאי – "משפחות יקרות" –  שהוצגה בגלריה בבית יד לבנים ברחובות בשנת 2013. באותה תערוכה יודקוביק-עציוני הציגה מיצב קיר של סדרת "זרים" (2009). בהמשך לסדרה זו יצרה יודקוביק-עציוני סדרת "אותות" (2009) המבוססת על הדימוי המופשט של מעגלי הזרים בשילוב פסי גומי צבעוני המהדהדים את פסי הטקסטיל צבעוניים הנוכחים באותות מלחמה צבאיים – אותות המהווים חלק מהאתוס בתרבות הישראלית. סדרה זו – שהוצגה בתערוכת יחיד בשם "אותות" בשנת 2009 בבית האמנים בתל אביב (באוצרות של יהודית מצקל ז"ל) – היוותה תחילתו של פרוייקט שזיכה אותה בפרס היצירה של משרד החינוך והתרבות בתחום הציונות לשנת 2015.

העיסוק של יודקוביק–עציוני בשכול מונע מסיפורה האישי. אביה נהרג במלחמת ששת הימים, כשהיתה ילדה,  והדיון בין האישי לאוניברסאלי כמו גם הפירוק וההרכבה של סמלים וזיכרונות עלה ועולה שוב ושוב בעבודותיה. עם זאת, בשיחה אודות עבודותיה, היא מקפידה להדגיש שמה שמניע אותה הוא עיסוק בצורה, בקומפוזיציה, בקצב ובערכים הקשורים לפורמליזם טהור. בעבודותיה היא מסמנת רעיונות  דרך עובי קו, משקל, והפשטה של דימוי ברור לכאורה, לדימוי מופשט.

בתערוכה בגלריה לאמנות במרכז ההנצחה בקרית-טבעון ניתן לראות ייצוג לפרוייקט ה"אותות" של יודקוביק-עציוני, לצד סדרת עבודות בהן היא עושה שימוש בפירוק דימויים מתוך זרים – זרי אבלות וזרי ניצחון – הנקשרים גם הם לסוגיות של שכול וזיכרון.

2

אותות 2013

בטקסט התערוכה מתייחסת האוצרת, מיכל שכנאי, למיצב הקיר "אותות" וכותבת: המיצב "נראה במבט ראשון כקומפוזיציה מופשטת גיאומטרית.  במבט שני מתפענחים הדימויים כאותות  מלחמה.  במהלך שירות החובה והקבע בצה"ל מתוגמלים הלוחמים באותות שונים, החל מתג היחידה וכלה באותות המלחמות.  האותות מביעים את תודת המדינה על רוח לחימה, גבורה ומסירות, ומטרתם  הינה יצירת הזדהות ואמפתיה עם השלטון ומדיניותו.  הענקת אותות, עיטורים וסמלים מקובלת בכל צבאות העולם. הסימן הטעון מופיע כאן כמודל החוזר על עצמו, משוכפל במקצב קבוע ובקנה מידה מועצם, המוציא את הדימוי מהקשרו".

זרים 2-2

זרים 2009

בהתייחס לדימויי הזרים המפורקים כותבת שכנאי: "עציוני משחקת עם ייצוגים של זיכרון והנצחה, כאילו היה זה המגרש הביתי שלה. היא נוהגת לשלב בעבודותיה חומרים בצורה לא שגרתית, משנה ממדים ומפשטת צורות. בתבליטי הנייר שלה –  עבודות מונוכרומאטיות, שנוצרו ברישום על נייר, קריעה ,הדבקה וגלגול, אנדרטאות מונומנטליות הופכות לתבליט נייר פורמליסטי, ופרחי זיכרון הופכים לאנדרטה מנייר".

38-2

 זרים 2016

הבחירה להציב את התערוכה במרכז ההנצחה בקרית-טבעון, על קירות הבטון החרוץ של חדר ההנצחה המקומי, מעצימה את העיסוק בחווית השכול כחלק מההיסטוריה האישית והלאומית במדינת ישראל ומנהלת דיאלוג עם המקום ועם המשמעויות של זיכרון והנצחה בתרבות הישראלית. יודקוביק–עציוני מפרקת את הסימנים המוכרים והמוסכמים של תרבות השכול ובונה אותם מחדש. היא לוקחת מקטעי זיכרונות, מפשטת אותם לצורות בסיס המהדהדות את הסמלים התרבותיים הנקשרים בתרבות ההנצחה המקומית ומעוררת אותנו למחשבה על מנגנוני הנצחה וזיכרון אישיים ולאומיים.

36

 זרים 2016

.

העיסוק בשכול והפירוק/הרכבה/עירבוב של הזיכרון הקולקטיבי והסמלים האוניברסאליים עם רסיסי זיכרון אישיים מלווה לא מעט יוצרים השייכים ל"משפחת השכול". מיכל שכנאי – אוצרת התערוכה והאוצרת של הגלריה לאמנות ישראלית במרכז ההנצחה – נולדה לאחר נפילת אביה במלחמת ששת הימים ומכאן נובע גם העיסוק שלה במפגש בין הנצחה/זכרון ואמנות . סביב התערוכות שהיא יזמה ואצרה לאורך השנים הלכה והתגבשה קבוצת אמנים/אוצרים שהשייכות למשפחת השכול חיברה ביניהם אך השיח שלהם אודות סוגיות של אמנות ויצירה נע במנעד רחב יותר.

לקראת יום הזיכרון הזמינה שכנאי שלושה מחברי הקבוצה להשתתף בפאנל בהנחייתה, שיעסוק בסוגיית שילוב חפצי זיכרון בעבודות אמנות. הפאנל הוא חלק מערב עיון בנושא סוגיות של זיכרון והנצחה באמנות שיתקיים ביום ב' 9.5 בשעה 20:00 בגלריה במרכז ההנצחה בקרית-טבעון. לצד יודקביק-עציוני, ידבר דר' אביב לבנת, שעוסק בקשר בין בן לאביו שנפל, בסדרת דימויים המתרחשים במפגש שבין צילום וציור ובין התיעודי למופשט; ואריאלה גולדמן-מאיר שיוצרת מניירות שהותיר אחריו בנה שנפל נייר חדש ואובייקטים חדשים. כמו כן יכלול הערב הרצאה של דר' יעל גילעת שתדבר על חפצי זיכרון בנוף העכשווי של בתי קברות צבאיים וזיקתם ליצירות של אמנים ישראליים.

התערוכה וערב העיון פתוחים לקהל הרחב, הכניסה ללא תשלום.

.

לפרטים נוספים על ערב העיון  והדוברים : https://www.facebook.com/events/1716922745234536/

111.

מירב רהט
יוצרת, אוצרת, חוקרת, כותבת ומרצה אודות עיצוב-אמנות-תרבות ומגמות בעיצוב עכשווי. http://meravrahat.wordpress.com