קולה של מרים – עו"ד ריקי שפירא

בחורה עם מחשב נייד

קולה של מרים

סיפור יציאת מצריים הוא סיפור יציאה לחירות של עם עבדים.

הדרך של עם ישראל היא שורה של מבחני הישרדות שצריך לעבור: לחצות את הים, להתמודד עם מדבר ללא מים מתוקים, ללא מזון, ללא מים ולבסוף להתמודד גם עם מתקפה של עמלקים.

במהלך המסע אנו שומעים זרם בלתי פוסק של תלונות וייאוש מצד העם ,למרות הניסים הגדולים שהעם עד להם מידי משה.

מיכה הנביא מתאר הנהגה משותפת של שלושה אנשים שהובילו את עם ישראל בצאתו ממצרים: משה, אהרן ומרים. הנביא אומר: "‬כי העלתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים". קולו של משה הוא קולו של ה' אשר מדבר אל העם מלמעלה ונותן אותות ומופתים. זהו קול האל הטרנסדנטלי. תורה שהיא מחוץ לטבע ומעל לטבע.

מהו קולה של מרים?

בפרשת שמות אנחנו למדים על מרים שדואגת לרך הנולד שנולד לאביה ולאמה ונצבת מרחוק לדעה מה יעשה לו. היא צופה בבת-פרעה המושה אותו מן היאור ודואגת להציע את אמה בתור מיניקת על מנת לשמור על זהותו של משה כעברי. לפי חז"ל, מרים היא זאת שפונה לאביה עמרם, לאחר שפרש מאמה יוכבד, בימי גזירות פרעה ומסבירה לו שהוא חייב לשוב. זאת, מתוך הבנה שהחלטתו להימנע מיילודה משמעה חיסול עם ישראל. "פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים והנקבות." – מרים מבינה את התפקיד של בית יוכבד ועמרם בגאולת ישראל והיא מובילה אותו להגשמת ייעודו. פעולותיה של מרים אינן פעולות הישרדותיות אלא פעולות שבונות את הדרך להגשמת החזון הגדול של הגאולה.

במעמד קריעת ים סוף, לאחר שירת הים מופיעים שני פסוקים המתארים את שירת מרים. שירת מרים מופיעה כהד לשירתו של משה, אך היא למעשה קול אחר.

מרים לוקחת את התוף. מדוע התורה מזכירה את התוף? התוף מראה את האמונה של מרים שהדרך הלא נודעת שאליה הם יוצאים תצליח. כשיצאה מרים ממצרים בחיפזון היא ראתה בעיני רוחה את הרגע שבו היא תיזקק לתוף והיא לוקחת אותו איתה באופן טבעי ושולפת אותו ברגע המתאים על הים. משה הולך עם העם, והוא חווה את הפחדים שעולים מן העם בכל פעם שהם ניצבים בסיטואציה מאיימת. מול הפחד הוא נדרש לניסים. תוף מרים הוא הניגוד של הפחד- הוא האמונה בחיים וההשראה. הבאת התוף היא גם פעולה המעוררת את העם למחול ונגינה: "ותען להם מרים: שירו לה' כי גאה גאה" – זו תמונת מראה לשירתו של משה. משה פונה לעם ואומר: "אשירה לה' כי גאה גאה", והעם אומר אחריו את דברי השירה. מרים מזמינה את העם לצאת בתופים ומחולות ומתוכם עולה השירה.

מעשיה של מרים אינם מופתים גדולים כמעשי משה ואהרון, המלהטים במוטות ובנחשים כחרטומים. מעשיה של מרים מבטאים אכפתיות ויושרה. מרים מציעה מודל של דרך דתית שמפכה מבפנים כמו באר. היא מאמינה בחוש המוסר והצדק שלה, ופועלת מתוך אמונה פנימית בדרכה – היא אינה מחפשת אישורים חיצוניים.

אל מול תפיסה דתית שבה תפקיד האל להציל את האדם מהקשיים שהוא מתמודד איתם, מציעה מרים תפיסה דתית של אחריות האדם על העולם. בתפיסה זו השאלה של בני ישראל "האם יש אלוהים בקרבנו אם אין?" הייתה יכולה לקבל משמעות אחרת: לא האם אלוהים שולח לנו מן מהשמים וממטיר עלינו מים- אלא האם יש אלוהים בקרבנו לדעת מהו המעשה הנכון שיש לעשותו מתוך דאגה ואהבה לזולת?  אז נדע כי מים חיים מפכים בבארותינו ויש אלוהים בקרבנו.

ואם ניקח את הסיפור לימנו אנו, בימים שלאחר הבחירות, אנחנו צריכים וצריכות לשאול את עצמנו האם המנהיגים שלנו מובילים אותנו באמצעות הבטחות לניסים וישועות הבאות מלמעלה- או שהם מציעים לנו מנהיגות ישרה של דאגה ואכפתיות הדדית? האם הם מבטיחים לכולנו יכולת להשמיע את הקול הדתי שלנו במרחב הציבורי?

בחודש יולי תידרש הממשלה למסור את עמדתה בעתירות התלויות ועומדות בבית המשפט העליון בנושא יישום מתווה הכותל. זהו מבחן ראשון לממשלה החדשה, האם פניה לריבוי קולות ולחירות, או שמא להגדלת הקיטוב בעם והרחקת יהדות התפוצות והתעלמות מזכותן של נשים לשוויון.

עו"ד ריקי שפירא היא חברת הנהלת נשות הכותל

נשות הכותל
נשות הכותל הן קבוצה של נשים דתיות המשתייכות לזרמים שונים ביהדות – אורתודוקסיות, קונסרבטיביות, רפורמיות, חברות בזרם ליהדות מתחדשת ועוד – המתאספות מדי ראש חודש עברי בעזרת הנשים בכותל המערבי לתפילה חגיגית משותפת הכוללת שחרית, הלל וקריאה בתורה. נשות הכותל נאספות בכותל גם במועדים נוספים כגון פורים – לקריאת המגילה, חנוכה – להדלקת נרות וכן לאמירת סליחות לפני יום כיפור. נשות הכותל נאבקות כדי לאפשר חופש דת וחופש פולחן לנשים יהודיות בכותל המערבי, ורואות במאבקן בהדרת הנשים – שליחות. הקבוצה נאבקת על זכותן של נשים להתפלל בקבוצה ובקול, לקרוא בתורה, להניח תפילין ולהתעטף בטליתות ב"עזרת הנשים" בכותל המערבי.