קבענו עם הטכנאי – אז מה ……?

ישנם תסריטים בחיים שמוכרים כמעט לכולנו. אחת המכונות בבית התקלקלה ואנחנו צריכים להשתמש בה בהקדם. שיחה עם מוקד השירות שמבטיח אחרי שיחה עם הטכנאי – יום ושעה שמקובלים על כולנו. מאושרים ומחכים לטכנאי בדיוק כמו שקבענו….

בחורה עם מחשב נייד

כמה פעמים הזמנת את הטכנאי של מכונת הכביסה /ייבוש / מקרר וקבעתם תאריך ושעה? זה בטח קרה איזה פעם או פעמיים בחיים. מילת כבוד אומר אומר לי הטכנאי.  אני מדייק – " אני בא בין 7-9 הוא אמר לי. משה – טכנאי מכונות ומייבשי כביסה. תזכור אני אומרת לו – כבר שלושה ימים מייבש הכביסה לא ממש משתף פעולה איתי ואני זקוקה לו נואשות. נכון, אתה צודק, אפשר השבוע לתלות כביסה על החבל או על המתקן שיש לך – לא מתאים לי…
משה – אתה טכנאי אתה יודע? אתה לא מסדר לי מערכת עבודה ואיך  ומתי לסדר את הבית, אתה יודע את זה? מישהו בחברה סיפר לך את זה. כו-לה אתה צריך לבוא, להחליף פילטר ולתת לי לחתום על עבודה שבצעת, זה לא ממש יום לימודים ארוך. תזכור, בין 7-9 .
כצפוי, לטכנאים יש סדר יום משל עצמם – גם להם יש סידורים ובצורה "מפתיעה" הם התעכבו אצל לקוח אחר, אבל יש להם איזשהו חוק נסתר שלא להודיע בדרך כלל ללקוח הבא "אני אתעכב". חוק כזה… לא ידעתם? בצהרים (זה די בוקר  כמו שקבענו..) בא משה, ואצלי – הווריד במצח כבר בולט החוצה – משמע כבר עברתי את סף הסבלנות וההבנה ועכשיו יבואו הצעקות. לא חשוב שזה לא יעזור ואני לא מי שישנה את משה או שאר הטכנאים אבל צריך לצעוק על מישהו – ובמקרה הזה משה באיזור.
אני חושבת לכמה שניות ומגייסת שאר הרוח והאוויר שבי ומציעה למשה כוס קפה ואולי ארוחה – משהו קל לאכול, הרי להחליף פילטר זו עבודה קשה והוא בטח עבד קשה אצל הלקוח הקודם. אולי זה יעבוד בפעם הבאה, הרי אין דבר כזה שלא יתקלקל עוד איזה מכשיר מתישהו. אולי הוא יזכור לי חסד נעורים. מותר לשמור על אופטימיות מהולה בטפשות.
אז איפה המכונה הוא שואל כאילו אנחנו מדברים על איזה חלקיק של אטום. במרפסת כביסה אני מצביעה לכיוון. אהה….הוא אומר לי. מה הבעייה? אין בעייה משה – צריך להחליף פילטר, לזרוק את הישן ולהתקין חדש. לא צריך להיות מנתח מוח לשם כך, פשוט החלפה. גם ילדים יודעים לעשות את זה, רק צריך  את החלק ולעשות את זה.
אהה….אז למה לא אמרת את זה לפקידת שירות הוא שואל אותי. מ'זתומרת אני עונה ומבינה שהולכת ומתרחשת כאן בעייה מסויימת. אמרתי לה דווקא – טוב, הוא עונה לי, היא לא אמרה לי אז לא הבאתי את הפילטר. אני מסתכלת עליו במבט זועם, כזה כמו של שור שהולך להכנס באמא של האמא שלו והוא מבין שמצבו לא ממש טוב ברגעים האלה.
קבעתי פגישה ואני חייבת להכין מסמכים אני מסבירה לו את הלו"ז שלי – מה תעשה עכשיו יא חתיכת אידיוט? אני לא אשם הוא מתחיל לגמגם (הוא במצוקה, וטוב שכך, מגיע לו) – זו הפקידה שלא אמרה לי. זה לא מעניין אותי אתה בטח מבין את זה ואני מסתכלת במבט חפוז על השעון.
אני מבינה שלעמוד להתווכח איתו זה בערך כמו להתווכח עם עמוד החשמל השכונתי – בשניהם נכבה לפעמים האור, נשרף איזה חלק בפנים. אצל משה כנראה נשרף איזה חלק במוח בשלב הזה. תשמע, אני אומרת לו – בנוכחותי עכשיו, דקה אחת לא יותר מאוחר אנחנו עושים שיחת וועידה ולא מעניין אותי איך , למה וכמה – הפילטר יהיה כאן היום והמכונה תעבוד. יש ביננו הבנה? אבל איך הוא שואל ? ממלמל בשקט מהול בפחד.
אז זהו – אני עונה לו. זה לא ממש מעניין אותי. אני יוצאת עוד מעט מהבית וחוזרת עוד שעתייים שלוש. הפקידה ברקע אומרת זה לא אפשרי גבירתי. " אחותך – גבירתי" אני אומרת לך. תפקידך בכח כרגע לסתום ולהקשיב. שום דבר מעבר. אני פשוט רוצה שתהיי מיודעת מה את הולכת לעשות.
שניהם כמו מנטרה חוזרים על "אי אפשר" ,אנחנו מתנצלים – על הבוקר מחר. אני פשוט לא שומעת ותוך כדי אני אוספת את הניירת. מצידי תורידי את הירח ושיקיף את הכוכבים ויעשה סלטה על כדור הארץ – נשמע לכם הגיוני? לא? יופי. גם מה שעשיתם לי כל הבוקר לא הגיוני. אז מכיוון שיש כאן חוסר הגיון משותף – אנחנו נמשיך לעבוד ככה ונפתור את הבעייה היום. אנחנו מבינים אחד את השני? אי אפשר הם ממשיכים….
תקשיבו טוב – אתה עכשיו או מתי שאתה מעוניין (וזה עכשיו אם לא ידעת…) חוזר לחברה או למחסן או לאותו מקום שמספק את הפילטרים האלה ובשעה שאני בבית (וכאן אני נוקבת בשעה) אתה מתייצב כאן ומרכיב את הפילטר המזורגג הזה. לא מעניין אותי כמה לקוחות יסבלו היום (גם אני במחלקת הסבל ויש מקרים חריגים ואני חריגה היום).
פקידת הסעד של חברת מוצרי החשמל ממלמלת "זה בלתי אפשרי" – תשמעי מותק, ותקשיב גם אתה, אם אני אצטרך לפנות להנהלה ולבטל את הפגישה שלי להיום – דמך בראשך, וההנהלה כנראה תפגוש אותך עם מכתב פיטורים וכנראה גם אותך ותצטרכי גם לחפש תפקיד פקידותי חדש. יכול להיות שייתנו לך אפילו המלצה.
אתם לא מונופול – ידעתם את זה? אני כמעט בטוחה  ששניהם לא יודעים מה זה מונופול (חוץ ממשחק ילדים). שניהם הבינו שטוב לא ייצא מזה, הפילטר יגיע לכאן היום, ואני אעמיד שתי מכונות ושתיהן בצורה מפתיעה יפעלו והכביסה תהייה ייבשה. למה? כי ברוב המקרים צריך להתייחס בהבנה מוגבלת בנחישות ,ברגישות ובאסרטיביות-  ואז בדרך כלל יש סיכוי סביר שהעניינים יסתדרו.
נכון – יכולתי אולי לוותר, אבל הזמן שלי שווה כסף בדיוק כמו של כל אחד אחר ואני עובדת לא קל בשבילו, אז שיכבדו אותי ו"מחר יהיה מחר"  ושעה תהייה שעה .
אתם חושבים שזה אבוד מראש? אני אומרת שלא !!! עניין של סבלנות ומלחמת התשה. אגב – העניינים סודרו באותו יום .
במלחמה כמו במלחמה – כל האמצעים כשרים.