פריצת דיסק וניתוח למינקטומי, זהו סיפורי הכואב עם מוסר השכל על בעיות הגב שלי

ניתוח למינקטומי (בעיות גב)
ניתוח למינקטומי (בעיות גב)

הלכנו לכיוון הבית של האחות של אורנה, מרחק של 400 מטר בלבד, מרחק של סיבוב באיצטדיון אתלטיקה. אני נושך שפתיים ואומר לאורנה: "כמה כאב אפשר לסבול? כבר עדיף סרטן, כי לפחות חולה סרטן מת בסוף". אורנה הזדעזה, אבל זה מה שיצא לי מהפה לאחר 5 חודשים של כאב, תסכול, וחוסר אונים.
ובמילים אחרות: איך התדרדרתי מאולטרה מרתון למקצה 100 מטר ובו 3 תחנות רענון.

התחלתי לכתוב את סיפורי הכאוב מספר פעמים אבל החשש של חשיפה יתרה הרתיעה אותי. אז למה שניתי את דעתי? שניתי אותה בדיוק מאותה הסיבה שליאת, בחורה שהמליצו לי לדבר איתה, דיברה איתי לפחות שעה בטלפון בכדי להסביר לי שלא חייבים לחיות בכאב. לא , אין פה איזה מסר שיווקי על אף שאכתוב מילה טובה על המלאך שניתח אותי. אזה הנה סיפורי:

עד גיל שלושים וארבע, אולי שלושים וחמש לא סבלתי כלל מבעיות גב, כלום, שום דבר. הגב שלי היה עוד כמו ציוד מכני הנדסי של מנופי אבי. הרגשתי חזק כמו שור זועם. הכאבים הראשונים החלו לאחר עבודה פיזית של פריקת ציוד ממכולה שחבר יבא מסין שכללה ציוד ספורט בעיקר משקולות יד. התעלמתי מהכאב שחלף לו. בפעם השנייה שהרגשתי כאב זה כבר היה מאוחר מדי. התרוממתי מהשולחן בעבודה במשרדי שוונג , וראיתי חושך בעיניים כאילו סמוראי עמד מאחורי, הניף את החרב שלו, וחתך את הגב שלי לשניים. שלחו אותי מייד לסי טי והתברר במהרה שיש לי פריצת דיסק ובלט דיסק. החדשוות היה רעות וקשות. באותו זמן הכרתי את מרכז איימקס ואת סם חאמיס הפיזיותרפיסט המנהל את המרכז, והתחלתי סידרת טיפולים אצלו. סם ביקש ממני לבצע סדרת תרגילים מאוד בסיסיים שכמובן לא טרחתי לבצע באדיקות.

הכאב דיי חלף אבל תמיד היה ברקע. ככל שהזמן עבר הרגשתי מוגבלות בגב, ושד רע ומשחית אמר לי בראש שאין צורך לטפל בכך ברצינות, וצריך לרוץ, לרדת משקל וזהו. איזו לקיחת החלטות מטומטמת, איזו טיפשות, איזה אגו מנופח של רץ שחושב ששום דבר לא יפגע בו. אני יורד על עצמי כי יש כמוני רבים מהרצים שפשוט מתעלמים מהכאב שהם חשים, וממשיכים לרוץ. אז אני צועק משורות אלו:

תעשו משהו, תתטפלו בעצמכם, בכדי לא להגיע לנקודת האל חזור כמוני!


מצבי הכאוב הפך להיות חלק מההוויה שלי, המשכתי בשביל הרקורד ללכת לטיפולי פיזיותרפיה כאשר הפיזיותרפיסט מפציר בי שעלי לתרגל בבית. היום אני מצטער שלא לקחו אותי באוזן והסבירו לי כמו לילד קטן שאסור להכניס אצבע לשקע שאסור לזלזל במצב שלי שעלול להוביל אותי לים של כאב וסבל.

למי שחווה כאבי גב יודע שהכאב בא בגלים. כל הזמן יש כאב קל שאפשר לחיות איתו בשלום, וכמו שיש שיש ימים סוערים בים, כך גם כאבי גב. בימים סוערים הולכים למציל בים (הפיזיותרפיסט) שישגיח שלא נטבע בים הכאב. אז זהו, שבסערה האחרונה אני טבעתי בים הכאב. בהתחלה הכאב התרכז בגב, הלך והחמיר והמציל ניסה לעזור לי. עזרתו היתה חלקית כיוון שאני עם השד ההרסני שלי לא תירגלתי מספיק בבית, וישבתי שעות רבות. הישיבה היא אוייב מאוד גדול המחמיר את הנזק גב התחתון. יותר מכך, יש אנשים שלא עשו ספורט בחייהם, ולא הרימו שום משא כבד מעולם, וסובלים מבעיות גב רק בשל ישיבה ממושכת מול המחשב.

הכאב החמיר עד שבתקופה של כמה ימים הכאב זרם לו מהגב לרגל ימין להמסטרינג – שריר הירך האחורי. בתחילה הכאב היה קל אבל לאחר מספר ימים הכאב הלך והתגבר. המצב הגיע לכך שממש צלעתי, וככל שהכאב החמיר הייתי צריך לסגל לעצמי תנוחות ישיבה ושכיבה חדשות. ההליכה שלי נעשתה מעוותת וגם צץ כאב בברך. יש לך השפעה גם על הנפש. אדם עם כאב ומוגבלות כזו מרגיש חלש, מכוער, עייף, מתוסכל ושפוף, פיזית ונפשית.

במהלך השתלטות הכאב על הרגל שירד עד לברך, אושפזתי פעמיים בהמלצת רופא מנתח שטיפל בי. בבית החולים נתנו לי תרופות נרקוטיות שהקלו על הכאב אבל הקהו את חושיי באופן נוראי עד כדי כך שהייתי פורץ בבכי ספונטני ללא הסבר. הזהרו מתרופות אלו. בבית החולים ישבתי המון ואף אחד לא טרח להעיר לי על כך. זה היה שבוע אישפוז שעשה לי יותר נזק מאשר תועלת. מזל שמטרת האישפוז היתה בעיקר בכדי לזרז לי את בדיקת השיקוף (אמ אר אי). האישפוז השני היה במטרה לזרז לי את זריקת האפידורל. זריקת האפידורל היתה במטרה להקל לי על הכאב ונטעה בי המון תקווה. הזריקה מכילה סטרואידים ועוד כמה חומרים להקלה בכאב. הזריקה הזו היתה כמו החייאה למת, זה לא עזר במאום. המצב היה כל כך חמור שאפילו זה לא עזר או שפשוט הרופא המזריק לא הזריק למקום הנכון, למרות שהזריק שתי זריקות. לא יודע…

הזמן חלף, חזרתי הביתה, קיבלתי את מיטב הכדורים (סרבתי לקחת כדורים נרקוטיים), וכדורי הסרק האלה לא הועילו. אופטלגין נוזלי נשפך לגרוני כמים, בעקשנותי סירבתי לשקול לעבור ניתוח על אף שד"ר ישראל כספי אמר שזו האופציה היחידה במקרה שלי. הניתוח שהציע לי הוא קיבוע חוליות – ניתוח קשה הכולל חיבור של מוט ברזל לשלוש חוליות והוצאת הדיסקים. ההתאוששות מניתוח כזה הוא שלושה חודשים, ולא הייתי מוכן שיחתכו לי בבשר ויותר מזה, לא רציתי לשכב עוד שלושה חודשים במיטה – עדיף למות! אורנה, חברתי שאלוהים נתן לה שכל, יזמה פגישה עם ד"ר לייטנר, אורטופד מנתח, והציע לי ניתוח אחר, קל יותר, שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים יותר. הניתוח נקרא למינקטומי שבקצרה זהו ניתוח שמסירים חלק קטן מהחוליה ומסירים את הדיסק שלוחץ
על העצב. הבעיה שלי היא בלט בין חוליות אל 4 ואל 5 ובין חוליות אל 5 אס 1 ששם לי פריצת דיסק חמורה.

בין החוליות יש דיסקים, מן בולמי זעזועים, שבהתעללות תמידית של שנים הם נלחצים החוצה ו/או הצידה. בתוך הדיסק יש נוזל, מן ג'ל, שעלול ללחוץ על אחד העצבים שיוצאים כמו שורשים מעמוד השדרה. זה בדיוק מה שקורה בבלט דיסק או פריצת דיסק – יש לחץ על אחד העצבים והתגובה לכך היא כאב בגפיים. אם הבעיה היא בחוליות עליונות, הכאב הוא בגפיים עליות, ואם הבעיה היא בגב תחתון – הכאב יורגש בגפיים תחתונות. זהו שלב מתקדם של כאב כאשר יש כאב בגפיים, ויש מצבים שמגיעים חמורים יותר של לחוסר תפקוד ואף שיתוק בגפיים. אני הגעתי למצב שרגל ימין נרדמה, והרגשת הנימול היתה קבועה והגיע עד לכף הרגל. ידוע כי לרבים יש כאבי גב על פי הסטטיסטיקות. המצב שהגעתי אליו – רבים במרחק נגיעה ממנו אך אינם יודעים זאת.ת

נפגשתי עם ד"ר לייטנר "המלאך הגואל" שמתמחה בניתוחי גב. הפגישה איתו עלתה לי ערמת לא קטנה של מזומנים, והוא נתן לי את נקודת האור בלבצע בי ניתוח קל- למינקוטומי. שאלתי אותו מיד מתי ניתן לבצע את הניתוח. בליבי ידעתי שאם אצטרך לסבול עוד שבוע עדיף לי לשחק פרה עיוורת בכבשי איילון ולסיים את חיי. לפעמים בשורה משמחת מלווה בבשורת איוב וכך היה לי באותה פגישה. ד"ר לייטנר בישר לי שיש לו זמן פנוי ביום שני הקרוב, שזה עוד 4 ימים, ובאותה הנשימה הודיע לי שעלי לדבר על ריצה בלשון עבר. כל כך כאב לי שהבשורה שלא אוכל לרוץ ממש לא עניינה אותי. מצבי היה כל כל קשה בחודשיים האחרונים לפני הניתוח, שהייתי צריך לעצור למנוחה לפחות 3 פעמים בכדי לגמוע מרחק הליכה של מאה מטרים. מי חשב על ריצה? בקושי הלכתי! אילו ההייתי משתתף בצעדת בן גוריון הייתי נתקל בקיר כבר בזינוק !!!

 

ניתוח למינקטומי (בעיות גב)

זהירות – סרטון ניתוח למינקטומי. לא לצפות לפני הארוחה

 

אחת האזהרות שקיבלתי הוא שכאב נצרב בזיכרון. לא אכנס לנבכי הפסיכולוגיה, אבל יש לנו זיכרון לכאב, ולכן הודיעו לי שלמרות כאביי, עלי לחזור לשיגרת יום, כלומר, לקום בבוקר, לעבוד, לתפקד בקיצור. זה היה בלתי אפשרי, אני לגמרי נכנעתי לכאב. כל כך כאב לי שהשכנות שלי באו לבקר אותי מדי פעם, כי זעקות הבכי שלי הדהדו ברחבי רחוב אמיל זולא בתל אביב. לא עניין אותי מה חושבים עלי או איך אני נראה. אחד הרגעים הקשים שלי היו כשחלפתי בפארק על אופניים, וראיתי משהו רץ במהירות 6 דק' למטר. באותו הרגע הזלתי דמעה של רץ, כי ידעתי שאם הייתי רץ איתו, הייתי רואה את גבו. מאיפה האופניים צצו? כן, זה היה כלי הרכב היחיד שהייתי מסוגל לנוע יחסית בקלות והיו הקשר שלי עם העולם שמחוץ לדלת הבית.

נקפוץ שנייה לאחור לרגע שהראש בטטה שלי החליט לעשות ניתוח. כן, אני יורד על עצמי, כי כמה זמן אפשר לסבול, ולשאת תפילה לשמיים בתקווה שמשהו ישלח יד נסתרת שתעלים את הכאב? אין ניסים! יש ניסים ברשימת משתתפים, יש ניסים במסורת היהודית, יש ניסים בורקס, שכן ילדות משכונת נווה שרת… תפילה ואופטימיות לא תעלים את הכאב. לאחר הפצרות רבות של אורנה (מלאך שאני פרויקט הפרח שלו), דיברתי עם ליאת, בחורה שעברה ניתוח בגב, שגרמה לי להזיל דמעות של פורקן, ושכנעה אותי שגופי המיוסר ישמח לניתוח. לאחר השיחה איתה, פגשתי את ד"ר לייטנר וידעתי שכל מה שיציע לי אקבל בהכנעה וכך היה.

עברתי את הניתוח במדיקל סנטר בהרצליה בהרדמה מלאה. כשהתעוררתי הרגשתי כאב מוזר ולא רגיל בגב, אבל הכאב ברגל נעלם כלא היה. הלחץ בעצב הבעייתי הוסר, החיוך חזר לי לפנים למרות שלא ידעתי מה יהיה גורלי. היום אני לאחר 5 ימים מהניתוח מרגיש שאני מתאושש במהרה ואפוף אופטימיות. היום אני נותן בראש לאחרון בצעד בן גוריון אבל למרחק הקצר בלבד 🙂

מה עם הריצה? קודם כל, ריצה היא לא הגורם לפריצת דיסק. יכול להיות שיש לכך תרומה קטנה. הגורם העיקרי לפריצת דיסק הוא בורות וטיפשות שהיו לי אותם בשפע. מה לגבי עתיד הריצה שלי? אורטופוד מנתח שעבר את אותו הניתוח שעברתי, ומשתייך למועדון הסאב שלוש במרתון, אמר לי שרפואה זה לא מדע מדוייק, ועלי להמתין שלושה חודשים עד שגופי יתאושש. לבנתיים ויתרתי על  נעלי ריצה, ואימצתי במקומם סנפירים לשחיה.

הכאב בא לשדר לנו שמשהו בגוף לא בסדר. יש כאב שאנו מכירים טוב, הכאב שאנו מכורים אליו ובגללו אנו עוסקים בספורט סבולתי. יש כאב אחר, כאב שאסור לנו להתעלם ממנו. הכאב הזה הוא שהביא אותי למצבי הנוכחי, ולכן היה חשוב לי להקדיש זמן לכתוב על כאבי, ולחשוף אותי בטיפשותי בתקווה שאצליח לגרום למשהו מכם לשנות את גישתו ולטפל בעצמו לפני שהיה מאוחר מדי.

בריאות ואושר!
אמיר כהן
מנהל פורום ריצה וטריאתלון בתפוז
ולמחייתי עוסק בשיווק און ליין (קיום אתרים/מדיה חברתית/הפקת סרטונים שיווקיים)
דוא"ל: nohairamir-@gmail.com
זהו הטלפון שלי, אתם מוזמנים בכל שעה ליצור איתי קשר, ואשמח לייעץ לכם בעניין הגב. אשמח לנסות להקל על הכאב שלכם. אמיר 0544-960014

במידה ותרצו לעבור שיקום שאינו כירוגי, אני ממליץ לפנות לאורי רצבי, מעסה רפואי בכיר המטפל בבעיות גב.  כנסו ללינק הבא:  הלכה למעשה