3 ספרים – על געגוע, אהבה וסודות.

על שלושה ספרים שהעניקו לי כמה שעות טובות של הנאה.
קורינה, ספרה הראשון של ענת הדס. בית הממתקים, ספרה של קארין גרהרדסן – המתורגם משוודית וכמובן שגם: המרכיבים הסודיים של האהבה, ספרו של ניקולא בארו.

שלושת הספרים שבחרתי לספר עליהם נקראו די מהר והיו סוחפים. אומנם הם שונים זה מזה, אך בחרתי לכתוב עליהם המלצה משותפת.

fu5d10dy5eyjbo6r3s

המרכיבים הסודיים של האהבה / ניקולא בארו. הוצאת: כנרת, זמורה-ביתן

המרכיבים הסודיים של האהבה, מספר את סיפורה של מסעדנית פריזאית, אורלי ברדין. לכאורה, חייה התנהלו על מי מנוחות, אלא שהיא נעזבת על ידי בן זוגה. בן הזוג, קלוד, מודיע לה בפתק שהוא פגש את אשת חלומותיו ומאחל לה לשמור על עצמה. ביקור אקראי בחנות ספרים קטנה, מוביל אותה לקריאת הספר "חיוכים של נשים, ספר המשנה את חייה. על גב הספר מופיעה תמונתו של הסופר האנגלי, רוברט מילר.

אותו רוברט מילר מהתמונה הוא גם גבר די נאה, מסתבר, הכותב באופן שנון ומתבל את ספרו בהרבה הומור. בספר של רוברט מילר, מוזכרת גם מסעדה בפריז בעלת דימיון מדהים למסעדה שלה וגם האישה המוזכרת בהקשר של המסעדה, דומה לה להפליא.

האם זהו צירוף מיקרים? אין ספק שאורלי ברדין נכבשת בקסמו של הגבר שבתמונה, ומנסה להפוך עולמות על-מנת ליצור עימו קשר ולהזמין אותו לפריז, לסעוד במסעדה שלה.

"מי אתה רוברט מילר?" שאלתי את עצמי, ומבטי נדד שוב אל האיש היושב על ספסל בפארק. "מי אתה? ואיך אתה מכיר אותי?".

ופתאום החל רעיון לזמזם בראשי, ואני התלהבתי ממנו יותר ויותר. רציתי להכיר את הסופר הזה, שלא רק השיב לי את הרצון לחיות בשעתי הקשה ביותר, אלא נראה כאילו הוא קשור אלי בדרך מסתורית כלשהי.

אני אכתוב לו. אני אודה לו. ואז אני אזמין אותו לערב קסום במיוחד במסעדה שלי ואגלה מה הסיפור שמסתתר מאחורי הרומן הזה".  (עמ' 38-37)

נראה פשוט וקל? מסתבר שזה לא בדיוק כך. האפשרות לפגוש את מר רוברט מילר בכבודו ובעצמו היא די מסובכת. למה? את זה תצטרכו לקרוא בעצמכם. רמז: בכותרת הזכרתי שמדובר בסודות.

הסיפור קליל ומסקרן והוא מתרחש בפריז היפהפיה וזו סיבה להעניק לספר כמה נקודות זכות ממני. היו כמה קטעים שנראו לי ארוכים מדי, אבל אני עדיין ממליצה עליו.

הרומנטיקה ונופיה של פריז יתאימו לכל מי שרוצה לבלות כמה שעות של רוגע עם ספר שהוא תענוג.

 

625-1200995b

קורינה / ענת הדס. הוצאת: כנרת, זמורה-ביתן

קורינה הוא ספרה הראשון של ענת הדס. הספר פתוח צוהר אל שנות הארבעים באיסטנבול, בה גדלה קורינה. קורינה היא נערה יפהפיה החיה עם משפחתה חיים של דלות.

ענת הדס מתארת באופן מקסים וריאלי את החיים הצנועים ואת ההווי של הקהילה באיסטנבול. יופיה של קורינה, גיבורת הספר, מתואר כיוצא דופן.

הוריה מבחינים כי יופיה מהווה פיתוי לגברברי הסביבה והם מעדיפים להרחיקה ולשלוח אותה להתגורר עם הדודים שלה.

"רחל מתבוננת בקורינה, יופייה בולט לעיני קול. הילדה הקטנה שלה נעלמה, ובחצר מתהלכת לה אישה. אישה יפה… איך לא ראיתי? איך גדלה כל כך מהר הילדה? חייבים להוציא אותה מפה. אשלח אותה לאחי איז'אק בגאלטה. עוד היום אדבר עם שלמה". (עמ' 18)

המעבר לבית הדודים אינו קל עבורה. אך היא מתקבלת בביתם בחום ובברכה. החיים במחיצתם יותר נוחים כלכלית והיא מכירה בני נוער נוספים ומתידדת עימם. נער אחד, אליהו כהן, אליקו, שובה את ליבה. גם הוא אינו אדיש ליופיה והם מתקרבים.

"כתפו של אליקו נוגעת בכתפה, היא חשה בהבל פיו על אוזנה. הישיבה שלו לצדה מביכה אותה, אף אחד מהחברים לא מבחין בכך. כולם עסוקים באכילה, בשתייה ובשירה. ריח גופו נעים לה. אליקו מושיט יד לקערת הפיסטוקים ותלתליו נוגעיםב לחייה. חום מציף אותה, וידיה מזיעות". (עמ' 33)

במפגשי הנוער במועדון, קורינה שומעת לראשונה על אפשרות לעלות לארץ ישראל.

"קורים דברים," נשמע קולו של מורדו, "חייבים להחליט. אנחנו מתקרבים לגיל הגיוס, ואם נתמהמה, לא נוכל להתחמק מהצבא הטורקי. מתארגנת קבוצה שיוצאת באונייה לישראל, ואנחנו צריכים להתאמץ ולהיות ברשימת העולים עליה, הרשימה עומדת להיסגר". (עמ' 38)

קורינה ואליקו מקווים לעלות לישראל ולפתוח בחיים חדשים ביחד.

"אל תדאגי, קורינה, אני אחכה לך. האונייה הבאה יוצאת בעוד חודשיים. הזמן יעבור מהר. ניפגש בישראל ונתחיל בחיים חדשים יחד". (עמ' 67)

האם האהבה תתממש? האם הם יתאחדו בארץ המובטחת וינשאו? האם זכרונות האהבה שניצתה באיסטנבול תמשיך כשיפגשו בשנית? והגעגועים העזים?

תצטרכו לקרוא בעצמכם בכדי לגלות את כל התשובות.

"אלי שופתו, אבל מא תשופכ עיניה, עומרי דאיע יחסבוני אזאי עליה אנת עומרי…"

(לפני שעיני נחו עלייך, היו חיי ריקים וחסרי ערך). (עמ' 16)

כמובן שיש עוד משפטים נוספים בשפה הערבית המתבלים את הספר.

יהיו לא מעט טלטלות וכאב במסעה של קורינה, כל אלה יוצרים סיפור משובח וסוחף. עם ניחוח אותנטי של התקופה ורקמה צבעונית ואנושית.

סיפורה של קורינה מביא עימו חוכמת חיים שונה ואולי קצת יותר נאיבית, אך בהחלט מרתקת מאין כמוה.

 

items_1317752954442_1

בית הממתקים / קארין גרהרדסן. הוצאת פן – ספרי חמד – ידיעות אחרונות

את רומן המתח הפסיכולוגי "בית ההמתקים" קראתי במהירות שיא. הספר היה כה מרתק ומעניין, שפשוט לא הנחתי אותו עד תומו.

מדובר בסיפור מצמרר המתרחש בשוודיה. שורה של מקרי רצח מזעזעים, אכזריים ומחרידים מתרחשת בתוך זמן קצר. תחילה לא נמצא קשר כלשהו בין מיקרי הרצח השונים.

אך מתברר שכל הקורבנות הם בגיל זהה. כולם היו בני 44 במותם. לכאורה, צירוף מיקרים אומלל. עד שלפתע מתגלה כי כולם התחנכו באותו גן ילדים בילדותם. לגן קראו סקוגסקולן.

בגן הילדים למד גם ילד מבודד ולא אהוד במיוחד, תומס קרלסון. אותו ילד סבל מהתעללויות חוזרות ונישנות של חבריו ללימודים. בחייו הבוגרים מתואר תומס כאדם אפרורי, בודד ומסוגר.

האם הוא זה שהחליט להעניש את הילדים הארורים שהציקו לו במשך כל שנות ילדותו? האם הוא זה שיוצא בעקבותיהם למסע נקמה אכזרי וחסר רחמים?

לפתע נקטעו מחשבותיו והוא קפא על עומדו במעבר החצייה, באמצע מקום מגוריו, היה משהו מאוד מוכר באדם שחלף על פניו כרגע ובלי להבין מדוע, הסתובב ועקב אחריו.

"העיניים הכחולות הצלולות והשיער הבהיר המתולתל, ההבעה הלהוטה אך עם זאת ממוקדת, הצלקת ליד הגבה השמאלית, ההליכה – הכל התאים.

אבל האם ייתכן שהצליח באמת לזהות אדם שאותו לא ראה מאז היה בן שש או שבע?* כנראה מחשבותיו על פרוייקט קטרינהולם העלו בדמיונו שדים מהעבר". (עמ' 18)

תומס קרלסון מבועת מכך שקלט בזווית העין את אחד הילדים שהציקו לו בעבר.

"הוא חווה התרוממות רוח מסויימת אחרי יום שני – אחרי ההרפתקה. הוא חשב על זה כעל ההרפתקה, כי לראשונה בחייו, ככל שהצליח לשחזר, חצה גבול מסוים. הוא עשה משהו אסור". (עמ' 79)

איך ייתכן שהוא יהיה מסוגל לשכוח? כל כך הרבה רגעים של כאב מייסרים אותו.

"תומס לא מסוגל להתנגד, לא מסוגל לצעוק. יושב על האספלט הרטוב, הקר. הנוקשה, אילם. בכניעה הוא בוהה בחבריו. מישהו משליך עליו אבנים, על הראש, על הפנים, הגוף.

מישהו חובט שוב ושוב את ראשו בעמוד התאורה, מישהו מצליף בו בחבל אחד שנותר. חלק מהילדים רק עומדים וצוחקים, אחרים מתלחששים ביניהם, הבעות מתנשאות ומעט שנונות על פניהם הקטנות, וחלק רק עומדים ובוהים באדישות. שם עומדת גם קטרינה; עכשיו מותר לה לעמוד איתם – עם החברים.

בשלב מסויים במהלך מפגן האלימות הגננת חולפת על פני הילדים על המדרכה. היא מעיפה מבט מהיר לעבר היחד הקשור וחבריו, מחווה בידה ברכת שלום לילדות שעומדות סמוך אליה". (עמ' 11)

מה קרה לפני שנים כה רבות שבגן ילדים אחד למדו כל כך הרבה ילדים שובבים, אכזריים ורעי לב? לאורך הספר מתוארים מיקרי אלימות ממש קשים, שהילדים ביצעו בתומס. לא פלא שהוא החשוד העיקרי בפרשיית הרציחות.

"לחשוב שזה כל כך פשוט! רק צועדים פנימה, לתוך חייהם של אחרים, לכמה דקות, ואז שוב יוצאים. כאילו כלום לא קרה. קלי קלות. זה היתרון של אדם בלתי-נראה. אמנם לא מבחינים בך גם כשהיית רוצה שיבחינו בך, אבל במצבים כמו אלה, כשלא רוצים להיראות, זה מצוין". (עמ' 145)

האם המשטרה תשים את ידה על הפושע הנתעב ותעצור את מסע ההרג בזמן? והאם עוד כמה שמות ברשימת ילדי הגן (לשעבר) ימחקו לעד מן הרשימה?

אני ממליצה לקרוא את  בית הממתקים, על אף הקטעים האכזריים והסצינות הלא קלות. ספר שידביק אתכם לכסא (או למיטה) לכמה שעות טובות של מתח וסקרנות.