על סוף הבדידות/ בנדיקט ולס

"על סוף הבדידות" הוא סיפור על שלושה אחים המספר וגיבור הסיפור הוא האח הצעיר ז'יל מורו אנו פוגשים את זיל בפעם הראשונה כשהוא מתעורר מתרדמת בבית החולים לאחר ששרד תאונת אופנוע, "אני מכיר את המוות כבר מזמן" הוא אומר לנו במשפט הראשון של הספר

בדידות

                 על סוף הבדידות/בנדיקט ולס

מגרמנית: ארז וולק ספריית פועלים

 לוקח זמן להבין את משמעות השם " על סוף הבדידות" וגם כשנדמה שמבינים לא בטוח כלל שזהו הפרוש הנכון, ובכלל תהיתי האם  זה אפשרי לחיות חיים לחלוטין חסרי בדידות, הרי כולם בודדים מידי פעם, יש כאלו שחייהם בודדים יותר ויש שפחות, יש כאלו שילדותם עוברת בבדידות אם מבחירה ואם מתוקף הנסיבות והבדידות הזאת הולכת ומטשטשת בהמשך החיים. ויש כאלו שאצלם התהליך הפוך ובכלל בדידות היא תמיד בעיני המסתכל ומה שאצל אחד ייחשב בודד מאוד אצל האחר ייחשב חברתי מידי ועמוס מידי. ב'אוצר המילים הנרדפות' נותנים אף את המילה געגועים כמילה נרדפת למילה בדידות, בדידות כגעגועים למשהו אחר יש יופי וחמלה בהפיכת הבדידות לגעגוע, כי ברגע שמתגעגעים כבר הרבה פחות בודדים

 "על סוף הבדידות" הוא סיפור על שלושה אחים המספר וגיבור הסיפור הוא האח הצעיר ז'יל מורו אולם גם לשני אחיו: אחותו ליז ואחיו מרטי חלקים משמעותיים בסיפור החיים הזה, סיפור חיים שנע ונד בגלים של עצב שלא נגמר. אנו פוגשים את זיל בפעם הראשונה כשהוא מתעורר מתרדמת בבית החולים לאחר ששרד תאונת אופנוע, "אני מכיר את המוות כבר מזמן" הוא אומר לנו במשפט הראשון של הספר ומכאן נפרש לנו סיפור חייו עד לתאונה שבה כמעט ואיבד את חייו.

זהו סיפור לא פשוט על שלושה אחים שבגיל צעיר למדי הם מאבדים את הוריהם בתאונת דרכים, שלושה אחים במשפחה נורמטיבית עם אמא שזכורה כיצור פלאי יפיפייה וחכמה ועם אב שהיה חומל ומוכשר אולם לא חף מפגמים וערב אחד הם פשוט מתים, ככה בלי שום הכנה.

מה שהיה צריך להיות חיים נורמטיביים של זוג ושלושת ילדיהם בשנות השמונים של המאה הקודמת בגרמניה הופך בבת אחת לסיפור על שלושה יתומים שצריכים לשרוד את הילדות שלהם. הם מוצאים את עצמם בפנימייה, לא פנימיית יוקרה עם מגרשי גולף בריכות שחייה ודשאים אין סוף, כי אם מקבץ של כמה מבנים אפרוריים,  סגפנים, ז'יל הצעיר כבן ה- 11 מופרד מאחותו ואחיו הגדולים  הוא בבניין של הקטנים  והוא מבין מהר מאוד שעליו לדאוג לעצמו. הם אחיו הגדולים לא יצילו אותו ולא ממש יתמכו בו, הם כעת צריכים לדאוג לעצמם. זיל אף מבין ומפנים  שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. שוב הוא לא יהפוך לילד עם המשפטים המצחיקים והמוקף חברים כי אם ליצור בודד יותר ומופנם יותר. אולם דבר אחד טוב כן קורה לו באותה שנה ראשונה, אלווה ילדה ג'ינג'ית יפה ואוהבת ספרים מתיישבת לידו  וכעבור שלוש שנים היא והוא הופכים לתאומי נפש, יש בניהם חברות אמיצה עד מאוד. לעיתים נדמה לנו שיש להם חיים משלהם בתוך ההמולה של בית הספר ושל הפנימיה, אלווה אינה בת פנימייה כי אם ילדה  שחיה בבית, אולם נראה שאף לה יש סיפור חיים לא פשוט, אנו כמעט ולא שומעים על החיים שמחוץ לחיי שני הילדים שאט אט מתבגרים, מידי פעם אנו שומעים גם על מרטי וליז. ליז היא יפיפייה שצוברת מעריצים ונלחמת במוסכמות, היא נמשכת למה שפראי למה שאסור למה שיוציא אותה מהשגרה האפורה, מרטי מתברר כסוג של גאון שנמשך למחשבים, מרטי בניגוד לגיבור שלנו אחיו הקטן ואף בניגוד לליז האחות, יש מטרות ושאיפות וכל חייו מכוונים להגשמת מטרותיו ושאיפותיו, הוא לא נותן לחיים ולתקלות בחיים לעצור אותו מלהתקדם לקראת המטרות שהציב לעצמו.

בינתיים אנו מלווים את ז'יל בחיים שלו, שמסתברים כחיים לא קלים ולא ממש מוצלחים, לפי קני מידה מערבי סטנדרטי, הוא לא מסיים לימודים הוא לא עובד בעבודות מסעירות, הוא לא מרוויח הרבה מאוד כסף, גם לליז הדברים לא מסתדרים, נדמה שרק האח הגדול מרטי מצליח ובגדול. הם שומרים על קשר שלושת האחים יש אחווה וחברות ודאגה כנה, למרות שכל אחד מתפתח אחרת ולכל אחד מהם מסלול חיים אחר, בזמן מסוים אלווה חוזרת לחייו של ז'יל אחרי ניתוק טוטאלי וארוך וז'יל מוצא את עצמו כצלע שלישית בין אלווה לבעלה, בעלה של אלווה הוא סופר רוסי ידוע ונערץ, אלווה נהגה לקרוא את ספרו שוב ושוב ושוב כנערה, אולם הוא מבוגר ממנה בהרבה מאוד שנים וז'יל פוגש אותו כאשר מחלתו כבר נותנת בו אותות. הוא מכיר אותו בשלהי חייו, הסופר החולה הוא דמות משמעותית בסיפור דמות מסקרנת שאף מקדמת את העלילה ומגלה לנו צדדים הן בג'יל והן באלווה שלמרות חלקה הרב והחשוב לרומן היא  נשארת דמות מעט מסתורית לכל אורך הסיפור.

" על סוף הבדידות" הוא רומן יפיפה שמתאר חיים, הוא מכיל בדפיו סיפור של התבגרות, על ילד ההופך לנער ולאיש צעיר ולבן זוג ואז לאב. זהו  רומן המתאר לעומק יחסים בין אחים ואהבה וטבע, זו פרוזה שנקראת באינטנסיביות בסקרנות, מסוג הסיפורים שאנו מלווים את הגיבור אנו דואגים לו וסקרנים לגביו, ספר פרוזה מאוד יפה ששורה עליו אווירת מלנכוליה. הייתה נעימות רבה בשקיעה בתוך הסיפור הזה, כדאי מאוד לקרוא.

Karen Agmon
ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. karen1@yaar.net https://www.facebook.com/karen.agmon