על נשים, פורים ובגדי כהונה.

כשאנו "לובשים" תפקיד' אנו יכולים לחוש במתח, בדיסוננס שקיים בין האמת הטבעית שלנו לבין התפקיד שאנו מציגים (באמצעות המלבוש). בלב ליבנו אנו ערים למתח הזה, וכדי לא לחוש בדיסוננס אנו עלולים לפתח הזדהות עם התפקיד עד כדי שיחכה של טבענו האמתי.

בחורה עם מחשב נייד

בפרשת השבוע (תצווה)  מצטווה משה על הכנת בגדי הכהונה של הכהן הגדול והלבשתו  בהם.

והכהן הגדול הוא לא אחר מאשר אחיו אהרון.

האם ציפה משה , בסתרי לבבו , לקבל את תפקיד  הכהן הגדול לעצמו?

מה אולי חשב ואיך הרגיש כשהבין שאלוהים הועיד לו את תפקיד ה"מלביש" ולא את תפקיד הכהן הגדול?

השנה פרשת "תצווה" משיקה לפורים ולקריאת המגילה ואינני יכולה שלא לשים לב להדהודים של סיפור המגילה בתוך הפרשה: המן היה בטוח שאחשוורוש ייתן לו את הכבוד של מי שהמלך חפץ ביקרו ובסופו של דבר מתברר שמרדכי הוא הנבחר ועליו להלביש אותו בבגדי פאר ולהכריז שהוא  האיש אשר המלך חפץ ביקרו… האסוציאציה שלי לא מגיעה ממקום של בקורת על משה או של השוואתו להמן חו"ח, אלא ממקום של הרהורים על תפקיד המלביש, וממקום של מחשבות על משמעות הבגד.

פרשת תצווה עוסקת בפרטי הלבוש  של הכהן הגדול לפרטי פרטים. הבגדים, מהודרים ומרשימים (זהב מופיע 22 פעם בפרק בהקשר של בגדי הכהן). דגש רב שמה הפרשה על ה"מעטפת" הזו של תפקיד הכהן הגדול.

מה מסמלים הבגדים? בגדים מייצגים את התפקיד שלנו. דרכם אנו מזהים אחד את התפקיד של השני. כך בחיים וכך גם על במת התיאטרון. בגדים הם לא רק המלבושים שאנו עוטים על גופנו, הם גם שפת הגוף שלנו, הבעות הפנים שלנו, כל דבר שאנו מציגים החוצה.

את האמת אנו נוהגים לכנות "האמת העירומה".  הערום שלנו שמתחת לבגדים שאנו עוטים הוא האמת, כפי שנבראנו בצלם, ללא מחיצות וללא כיסויים. והבגדים לפיכך הם "לא אמת", הם שקריים, באמצעותם אנו  בוגדים באמת הטבעית  שלנו ( בגד ובגידה אותו שורש בעברית).

כשאנו "לובשים" תפקיד' אנו יכולים לחוש  במתח, בדיסוננס שקיים בין האמת הטבעית שלנו לבין התפקיד שאנו מציגים (באמצעות המלבוש). בלב ליבנו אנו ערים למתח הזה, וכדי לא לחוש בדיסוננס אנו עלולים לפתח הזדהות עם התפקיד עד כדי שיחכה של טבענו האמתי.

הפרשה  מציגה לנו נקודה מעניינת: כדי להיפרד מהאני הטבעי שלי ולמלא תפקיד-במקרה זה תפקיד הכהן הגדול, יש ללבוש בגד מיוחד. כשלובשים בגד, אנו מתאימים את עצמנו למה שהבגד מייצג. הבגד מאפשר להתחבר לתפקיד אותו יש למלא. מטעין באנרגיות הנכונות. ממקד את הכוונות.

ובפרשה שלנו אהרון הוא זה שנבחר לעשות זאת, ללבוש את בגדי הכהונה ולשאת את תפקיד הכהן הגדול.  אולי מה שהפך את אהרון למתאים לתפקיד  הוא היכולת לנוע באופן טבעי, אותנטי וחלק בין הפנים לחוץ, בין להיות אהרון האדם הפרטי לבין להיות  אהרון משרת הציבור, מבלי שהבגד " יעלה לו לראש"?  ( ואולי לכן איתמר ואביהו , בני אהרון, נשרפו כשהעלו "אש זרה" כשהופיעו לראשונה בפני העם בבגדי הכהונה שלהם, ולמרבית הפלא בגדיהם נותרו שלמים, אולי זה קרה כי הגאווה של התפקיד עלתה להם לראש, הם שחכו מי שהם באמת?)

במובן הזה אסתר המלכה, כשניגשת אל החצר הפנימית לפגוש את המלך, כשהיא לבושה "מלכות"- מהדהדת לי את אהרון.

בסדנת ביבליודרמה שהנחיתי  אמש על מגילת אסתר חקרנו יחד את המשמעות של "לבשה מלכות".

מהי אותה "מלכות"? האם אלו בגדי מלכות שהיא מסתתרת מאחוריהן , כשהיא לובשת את תפקיד המלכה, ואולי גם של האישה המפתה, או שזהו סוג של איכות פנימית שהיא מתלבשת בה ושמעניק לה את הכוח לגשת אל המלך למרות הסיכון הרב שהיא לוקחת (שהרי מי שלא נקרא אל המלך ומעז לעשות זאת ביזמתו אחת דינו למות, והיא כבר לא נקראה אל המלך 30 ימים..  ובנוסף על כך עליה "להתפשט" מה "פסדה" שעטתה עליה עד כה ולהודות באמת שלה: שהיא יהודייה!)

אחת התשובות שעלתה בסדנה אמש הייתה ש"מלכות" היא איכות פנימית שאסתר "לובשת", וזו הידיעה שהיא מודרכת ומוגנת על ידי הבורא.

ועכשיו, תוך כדי כתיבת שורות אלו אני חושבת: גם וגם!  אסתר לבשה בגדי מלכות, כדי להיכנס ל"תפקיד" המלכה, לקבל את האנרגיות הראויות כדי לפעול מהמקום של עצמה ושל  חיבור, ממקום שבו המלכה שבה מחוברת למלך ( אם תרצו למלך מלכי המלכים, ואם תרצו- ללב, שהוא האיבר שמולך על כל האברים בגוף.)

שנזכה כולנו להיות כמו אהרון וכמו אסתר ולנוע באותנטיות ומתוך חיבור ללב, על הרצף שבין הפנים לחוץ .

הצילום של רן צפריר.

#פרשת_השבוע_מהיבט_פסיכו_רוחני

פסטיבל המסיכות ונציה 1