על תפוזים, לימוזינה ופוסט אחד קטן

ככה גדלתי, בידיעה שאי אפשר להתפרנס מתחביבים (או ליתר דיוק "מהשטויות שלי"), שלהעז זה מסוכן ושהגשמת חלומות צריכה להיות תמיד בטווח הבטוח. תקראו לזה שמרנות, תקראו לזה פחד, היום אני קוראת לזה "דכאון של החיים"

צילום: ארן חן

אז נעים מאוד בפעם השניה, אני נופר חן וחוצמזה שאני צלמת שעפה על עצמה, אני גם תחנת דלק מהלכת. כן, לגמרי. הכי דלק שיש. אני אדם שחי רעיונות, מתלהבת כרונית, מטעינת מוטיבציות וממש בימים אלו, עובדת במרץ על פיתוח עסקי של תוכנית שלי לליווי עסקים- "מחלומות לתוצאות".

אני מצלמת בעיקר בוקים לבתמצווש, כאלו עם זרים, זיקוקים, פיות וחגיגות. וכמובן, נישה שאני לא יכולה לוותר עליה, צילומי תדמית לבעלי עסקים, תמונות כאלו עם ניחוח אחר- שמשדרות סטייל של מגזין יוקרתי שמודפס מעבר לים.

 

צילום: נופר חן
צילום: נופר חן
צילום: נופר חן
צילום: נופר חן
צילום: נופר חן
צילום: נופר חן

כשאני והחצי האחד והיחיד שלי, ארן, הקמנו את העסק שלנו לצילום  "ארן חן צלמים" היה לנו ברור, אנחנו הולכים להביא את חו"ל לארץ- לא פחות, רק יותר.

צילומי החתונה הגרועים שעשו לנו רק הדגישו כמה זה היה חסר בשוק. ארן על החתונות, בר/בת מצוות והפקות מטורפות ואני, חוגגת לי בנישה שלי.

את העסק הקמנו מאפס. ארן בפרונט ואני מאחור- הוא השחקן במגרש ואני המאמנת.

הוא, בדרכו המוכשרת והשאפתנית, משחק במגרש החיים ואני, בתפקיד החולמת, הדוחפת, המאמינה. זאת שקופצת למים ורק אחר כך לוקחת שיעורי שחיה. עושה את כל זה אבל מעולם לא מצלמת. לא ניסיתי אפילו, החלום התרחק- בדיוק כמו שאני התרחקתי מעצמי.

אלבום פרטי
אלבום פרטי

ארן, מאז שהוא מכיר את עצמו מצלם ואני, מאז שאני מכירה את עצמי, חלמתי לעסוק באמנות. כשאתה יוצר, קיים בך דחף בלתי נשלט, מולד לגמרי, ליצור, לעשות, לבצע.

לאורך כל הילדות שלי ציירתי, איירתי, כתבתי, הפקתי, צילמתי ועיצבתי. כשסיפרתי לאמא שלי שרי שכשאהיה גדולה אלמד אומנות, היא לא חסכה ממני את תורתה המקובעת ודקלמה את המנטרה למודת השנים והנסיון- "קודם תלמדי מקצוע ואחכ תעשי את השטויות שלך".

ככה גדלתי, בידיעה שאי אפשר להתפרנס מתחביבים (או ליתר דיוק "מהשטויות שלי"), שלהעז זה מסוכן ושהגשמת חלומות צריכה להיות תמיד בטווח הבטוח, יודעים למה? כי זה הכי בטוח.

תקראו לזה שמרנות, תקראו לזה פחד, היום אני קוראת לזה "דכאון של החיים".

כל זה עד ש(מיד תגיע נקודת המפנה בעלילה)… טא טא טא דאםםםם!

עד שראיתי פרדס של תפוזים!! שלט חדש שהודיע על בניית פרוייקט בפרדס השכונתי, גרם לי פתאום לראות את הפוטנציאל שלו. עצוב ואבסורדי אבל אמיתי.

הייתי אז עם חצי רגל בחוץ ממשרד עריכת הדין שלי, אמא לארבע בנות קטנות. כזאת שלא תיארה לעצמה איך בן רגע החיים שלה יקבלו תפנית אחרת. אני זוכרת איך באותו היום חזרתי הביתה בהתלהבות. זה היה בדיוק יום לפני ט"ו בשבט. ארן, שכבר היה בדרך החוצה לצלם כלה, ביקש ממני בעדינות הכל כך אופיינית לו (סתם סתם איזה עדינות ואיזה נעליים?!) שאני ארד לו מהוריד ושאני אעשה לו טובה- או אחכה כמה ימים שירד לו הלחץ ואז הוא יצלם או שאקח את המצלמה ואצלם אותן בעצמי.

מה נראה לכם שבחרתי?? שאלה רטורית, הרי ידוע  שאני ודחיית סיפוקים זה פחות עובד.  תוך חמש דקות אני והבנות היינו בדרך לפרדס התפוזים.

אז נכון, זאת היתה אחת החוויות הקשות (מי אמר שצילומי משפחה זה כיף???) אחת צרחה, אחת נפלה, אחת משכה לשניה בחולצה ואחת בכלל ישבה כועסת בצד, אבל אותי זה לא ענין, כמו ילדה שקיבלה הרגע חבילת סוכריות גומי מסבא שלה, עפתי על התוצאה.

מרוב התלהבות, כתבתי פוסט עם ברכת טו בשבט והעלתי בתמימות לפייסבוק.

לא אגיד לכם שלא חששתי בהתחלה.

האמת, שהייתי קצת בלחץ. מה יגידו ואיך זה יתקבל על ידי אחרים, אתם יודעים.. יש לאנשים תמיד מה להגיד (ולפעמים, ה"מה להגיד" הזה, הוא בעיקר אצלנו בראש).

בראש שלי כבר רצו סצנות, מחשבות, פרשנויות ואגדות מעולם הדמיון.. הרי בעלה צלם ומה היא חושבת לעצמה?? שגם היא עכשיו צלמת?? שיואו. היו לי הרבה רעשים כאלו בראש.

בסופו של יום, אחרי שנשמתי כמה נשימות עמוקות ושיחות מוטיבציה ביני לבין עצמי, אזרתי קצת אומץ וכיביתי את רעשי הרקע!

לחצתי "שתף" וכוסאומו העולם. אני אוהבת את זה וזה מה שחשוב!!

וזהו (דמיינו מנגינה דרמטית), זה קרה!! מסתבר שאני לא היחידה שהתלהבה מהתמונות!! פתאום, מעורכת דין בדימוס/ "בק אופיס" ממורמר בעסק הזוגי, גיליתי שלא רק שהשמיים הם הגבול, אלא אין בכלל גבול!!

התמונות הראשונות שלי. צילום:נופר חן
התמונות הראשונות שלי. צילום:נופר חן

מי חשב שעוד מישהו חוץ ממני יתלהב מהתמונות שלי??

מי חשב שיום אחרי הפוסט חברה תבקש ממני לצלם גם את הילדים שלה??

מי חשב שהחברה של החברה תראה ותרצה גם??

מי חשב שנקבל טלפונים ויזמינו אותנו לצלם בחו"ל??

והכי הכי שווה, מי האמין שיום יבוא ואתפרנס מהשטויות שלי? מהתחביבים שלי?? מהדבר שהכי נהנית לעשות- ליצור?? והכל בזכות העזה אחת קטנה!

צילום: נופר חן
צילום: נופר חן

יחד, עם המון שיתוף פעולה, עסק הצילום שלנו התחיל לנסוק ולהמריא.

פתאום, מעסק מקומי שהבטיח לעצמו להביא את חו"ל לארץ, מצאנו את עצמנו מביאים את עצמנו לחו"ל.

הזמנות לצילומים חוצי יבשות, זמרים מפורסמים, סלבס, ניו יורק, מיאמי, לונדון, פריז- פתאום העניינים מתפתחים ולי כבר ממש ברור !

ברור לי שהמצפן הפנימי שלי מעולם לא טעה והכתובת תמיד היתה על הקיר- רק בחרתי להתעלם ממנה, התשוקה הזאת שהיתה קיימת בי מאז ומעולם, זאת שהשתקתי אותה כי "צריך", היא תמיד היתה שם ובסך הכל היתה צריכה לקבל דחיפה קטנה כדי להתפרץ שוב.

מזל או  עשייה? תחליטו אתם.

ניו יורק בייבי! צילום: ארן חן
ניו יורק בייבי! צילום: ארן חן

היום, כשאני מצלמת, אני בטוחה שהלקוחות שלי מרגישים טוב טוב את האהבה הזאת, אהבה שהיתה רדומה שנים. ואני אומרת שצריך לקחת מהסיפור הזה רק דבר אחד- להעז!!!  תעזו, תנסו, תתמסרו לחלומות שלכם, לכו תדעו באיזו לימוזינה תמצאו את עצמכם בסוף 😉

ולכל מי שעדיין לא שם, מוזמנים לעקוב אחרי באינסטוש (סטורי מעניין מובטח!) וכמובן, בדף הפייסבוק הפרטי שלי!

לפרטים ודוגמאות  על יום צילומי התדמית הקרוב שלי, מוזמנים ללחוץ כאן

נופר חן | צלמת | 0506941384

בלימוזינה, במנהטן. צילום: ארן חן
בלימוזינה, במנהטן. צילום: ארן חן