על מדביר וחרדות אחרות

סיפור קטן על מעשה פשוט: הדברה.
אצלי, משום מה, גם זה הסתבך.
טיפול בהומור.

אז אחרי הג'וק והעכבר הגיע בשעה טובה המדביר.
כן, אני יודעת שהדברה לא תעזור בעניין העכבר אבל מה ׳כפת לכם, תנו לי לחיות באשליה.
קבענו להיום. 7:45. "תבוא מוקדם" ביקשתי.
בועז והילדים נסעו ליום כיף ולכן יצאו מהבית כבר ב 6 בבוקר, מה שאפשר לי להמרח במיטה (כי כשקובעים עם בנאדם, מילא אבל שהילדה תאחר לבית הספר?? אלוהים שישמור).
קבענו כאמור ל 7:45.
התעוררתי מוקדם. באמת.
גם שמתי שעון מעורר. גם רדיו.
אז מה?
נרדמתי. התעוררתי ב 7:30.
בהלה!!
מה קודם?
בנאדם נורמלי היה מתקשר ודוחה ברבע שעה.
אבל אני??, מעבר לזה שאין לי את המספר שלו, לא אעשה כזה דבר. כי זה בעל מקצוע והוא בטח כבר בדרך ונו שויין.
קודם כל – לצאת מהפיג׳מה, להתלבש ולהתאפר כי ברגע שהוא מסיים אי אפשר להכנס חזרה הביתה.
15 דקות. זה אמור להספיק.
למקומות היכון צאי.
התלבשתי.
פתחתי את הקונסילר, התחלתי למרוח, במאבק בסימני העיפות.
השעה 7:38, צלצול בדלת. הוא הגיע. ה ק ד י ם
מילא אני. הבית עצמו מאורגן חלקית כי היה לי את השכל להתחיל אתמול. רק לא לסיים…
טוב, אז התנצלתי שהבית מאורגן חלקית ואמרתי שרק עכשיו קמתי.
הוחלט לרסס קודם בחוץ.
יש כביסה תלויה על החבל. "תרסס – נכבס שוב".
בזמן שהוא מרסס בחוץ, אני מנסה לארגן בפנים.
איפה הכי טוב לרסס? מאחורי המיטות.
מה צריך לעשות כדי לרסס מאחורי המיטות?
להזיז אותן!
כולל מיטת הקומותיים + נגרר של הילדים.
הוא עזר להזיז אותה.
ברגע הזה, אם הייתי פולניה, הייתי מתה.
מצד שני, אם באמת הייתי פולניה, הבית שלי היה מצוחצח ונקי, כולל מאחורי המיטות. הרי לישון הייתי ישנה רק בקבר.
מאחורי המיטה: אבק וצעצועי בייבלייד של הילדים.
האבק יחכה.
הרמתי את הצעצועים.
את המטבח דווקא סידרתי. יחסית. פיניתי אפילו את השיש. אבל את הכלים של ארוחת הערב תכננתי לשטוף. בבוקר…
הוא היה צריך את הכיור כדי למלא את המיכל.
הוא הוציא בעצמו את הכלים מהכיור לשיש.
התכווצתי בסנטימטר מהבושה. גם התנצלתי.
הפוסט הזה נכתב בחוץ, בזמן שאני ממתינה שהוא ירסס בבית.
אם יש שגיאות כתיב זה מהידיים הרועדות. גם זאת דרך להתמודד.
מסקנות לפעם הבאה:

1. יש לך בוקר פנוי? אל תציעי לקבוע בו הדברה, רבאק!
2. תסדרי הכל יום קודם.
3. תשחררי!!! מה קרה? מת העולם? אפשר לחשוב שבכל הבתים האחרים שהוא מגיע אליהם הבית מצוחצח ומלוקק לכבודו.
4. תודה לאל שאין לי עוזרת כי בטח הייתי מבריקה את הבית לכבודה.
הוא סיים. שילמתי. כתב חשבונית.
לא היה לו עודף.
יופי! אמרתי לו שישאיר לו את זה לטיפ, כפיצוי. שוב התנצלתי.
השעה 8:20 בבוקר.
ברמת המאמץ (לא, לא הפיזי) מרגישה כבר כאילו אמצע היום.
נוסעת לעבודה.
להרגע.
גם לשתות קפה קר, גדול.
לאכול ארוחת בוקר.
להרגע.
לעבוד.
בוקר טוב.