על הסרט "שדרות סנסט" של בילי ווילדר משנת 1950

בחורה עם מחשב נייד

בסוף הסרט שדרות סנסט, של בילי ווילדר הדגול, משנת 1950 – המספר את סיפורה הטראגי של כוכבת ענק של הסרט האילם, שהסתגרה בטירתה אחרי שכוכבה דעך והיא רוצחת את האיש שהתאהבה בו וגילה לה שהכול אשליות – אומרת כתבת החדשות שהגיעה לזירת הרצח את המשפט שלא יישכח: המסכם את החיים הטראגיים של האדם, שנולד להתייסר בתוך תשוקותיו לפרסום, להישגים – שהעולם החומרי המלא פיתויים הופכים בשבילו מלכודת של ייאוש ותסכולים.

"בשעה שהשחר מפציע מעל בית זירת הרצח, נורמה זדמונד, כוכבת העבר המפורסמת, נמצאת בהלם מוחלט, היא יושבת בחדרה המפואר שבשדרות סנסט…" ואז המצלמה עוברת לחדר השחקנית שמוקפת בחוקרי משטרה שמנסים לברר את פשר הרצח שביצעה, מנסים למצוא בו מניעים חומריים ומבינים את המצב רק כאשר מצלמות כלי התקשורת נכנסות לבית והיא, מהופנטת מהן, שקועה בחזיונות של גדולת העבר, מתחילה להתנהג כמו שחקנית הדגולה שהייתה פעם, שוקעת אט אט לתוך הפנטזיה ממנה לא יכלה להשתחרר כל חייה…

אכן, הטראגדיה של החיים, שמפתים אותנו במנעמי התשוקה האנושית העזה ואז אנחנו נוכחים שהכול חולף, שהכול זמני – והחלומות הגדולים שלנו, שהשתעבדנו להם, הופכים להיות מלכודת נוראה של סבל וייאוש….